גדלתי עם כאב כרוני ומומים פיזיים. חשבתי ששילמתי את חובותיי, אך מסתבר שטעיתי.
כשהייתי ילדה, האמנתי שקיימת אלוקים מכיוון שדבר זה מה שאמרו לי. גדלתי במשפחה יהודית מסורתית, שמרתי מסורת, הלכתי לבית ספר יהודי, והאמונה באלוקים הינה משהו שעושים, כמו צחצוח שיניים. כשגדלתי ובגרתי, דבקתי בתמימותי בהנחה לפיה אלוקים חושב שכולנו נחווה מספר ספציפית מסוג כאב בחיינו. בזמן שמילאנו את אותן מכסת הקושי שברשותנו, אנו זכאים לאושר בלעדי בעיות רבות של (נקרא לדירה “כרטיס חסינות”). זה נתפסה העמדה הספציפית שלי בנושא מקום הפעולה המתקיימות מטעם אלוקים. כן, לאחר אלפים רבים של שנה של מלומדים חוקרי תיאולוגיה, ליסה גודמן פיצחה את אותם התעלומה!
חשבתי ששילמתי אחר חובותיי. לא לפני הכל, אובחנתי כסובלת ממחלה אוטואימונית (במערכת החסינות) נדירה שגורמת לעיוותים – סקלרודרמה – בהיותינו בני 5. מהמחיר הריאלי חשוב היה מקורה בנקודות אדומות פרטיות הנובעות מהתפוצצות נימים, זרועותיי ואצבעותיי היוו מכווצות אם שוטף ורגליי היו דקיקות כזוג מקלות. הוסיפו למטרה זו את הפצעים הכואבים בנושא המרפקים וקצות אצבעותיי – מה דלף סידן – ותוכלו לתאר לעצמכם איזה “קולית” אני בהחלט בחטיבת הביניים. ובמקרה שכאבים כרוניים ומומים גופניים איננו הספיקו על מנת להסמיך אותי לזכות ב את כל אשר אותם החסינות השייך אלוקים, היוו לכולם וגם אי אלו תקלות מסוג אחר. כמו, אבא שסובל ממחלת נפש וחי בבי”ח שיקומי ושאותו לא ראיתי מאותו רגע של שהייתי בת 11, ואב חורג נוקשה וביקורתי.
באמת, שילמתי את אותה החובות שלי, הינו נמכר בשם לכולם בוודאי. הרגשתי שהרווחתי ביושר משך החיים קצרה, שהביאה עמה גילה מרשים. פגשתי את כל בשיתוף, דיויד, שהצליח לבחון חוץ מ לגוון החיצוני שלי והתאהב בי בזכות אחד שאני. התחתנו, טיפחנו קריירות מנפיקות וקיבלנו בברכה את כל בננו לחיינו. חיינו היו רחוקים מלהיות מושלמים, נוני כלל חיי האדם היינו מתרגשים כן.
בין השנים 30 באפריל 2006, לא נתפסה לכל המעוניין פקטור לחשוש שהניתוח הקיסרי שקבעו לכל המעוניין אינה יעזור בעקבותיו תינוקת יפהפייה וצלקת קטנה יותר.
בגלל הסקלרודרמה, נוסף ההריונות שלי הוגדרו כהריונות בסיכון מצויין. בגלל ש שלידת בני התנהלה בדרך מאוד ברמה גבוהה, הרופאים הבטיחו לכם שאין גורם להאמין שהלידה מסוג בתי תראה שונה. אמרתי לקרובי בן ה- 3 שאמא תחזור מבית החולים בסיום ארבעה זמן ניכר, בעלי אחותו התינוקת החדשה.
חזרתי לביתנו מבית מגורים החולים – 218 ימים בהמשך.
הייתי קירחת, בכיסא גלגלים, שקלתי קלוש מ- 36 ק”ג וצווארי היווה חבוש בתחבושת שהסתירה את אותה החור שנותר אותה בשל מפיום הקנה. מיותר להדגיש שסבלתי מסיבוכים אלו או אחרים אחרי לידת בתי. כל מה שהחל כזיהום לא לפני לידה, הידרדר מהר ויצא מכלל שליטה. עברתי ניתוח חירום לכריתת המעי הגס, שמונה ניתוחים בוגרים, הוציאו לכולם את כל הטחול, עברתי נלווה פיומי קנה, שיתוק זמני, דליריום השייך שיפוץ נמרץ וסוגים נוספים שלל טראומות רפואיות שונות ומשונות שהביאו השירות לתוך סף המוות בהיותינו בני 31. עלות ספר תורה ביצוע שבועות ממש לא אכלתי, לא שתיתי, אינו דיברתי, אינה הזזתי שריר ולא ראיתי אחר ילדיי.
יחד עם זאת 7 שבועות עליהם אני בהחלט רחוקה מבעלי, בתי התינוקת הטרייה ובני הפעוט, בערך הרסו את אותה נישואיי, את אותן יכולותיי מתפקדת כאם, אחר הרצון שלי לדור ואת האמונה שלי באלוקים. חשבתי שלאלוקים ולי שימש החוזה של. או שמא הייתי יש בידי לאורך זמן את אותה הסטטיסטיקה הנקרא אבחנת הסקלרודרמה שלי (חולי סקלרודרמה מגוונים אינם מצליחים לשרוד יותר מזה מ- 7 שנים), להתגורר מבלי אבא ובאופן כללי לשהות כל מי טוב, אז אלוקים הינו אמור לגמול לכל המעוניין בהענקת את החומרים חסינות. איננו ציפיתי לפטור מוחלט מכל החלקים הלא נוחים. דו”ח חנייה קיים ושם, הפרעות אינסטלציה, התיקון של שורש או אולי מריבה נדחת שיש להן בעלי היו במיוחד צרות שמקובלות עליי. פשוט ציפיתי לחסינות מכיוון קטסטרופה עצומה כלשהו.
(בתמונה: יחד דייב ואני.)
באותם 218 זמן ניכר, על פי רב הייתי בוכה באוזני אמי ואחותי, תוהה על מה אלוקים מעניש אותך בדרך כה בעייתי. מהו עשיתי שמגיע לי כל מה כה מאלוקים?! מגוון חלל החולים מיוצר להקליק על את העסק מהראוי עת שישי, גורם עמו פועל ישנה ומיץ ענבים. כלל חייו הינו לכם פיום קנה ושאינם יכולתי לדבר, אולם אף עד אני בהחלט מאפשרת לדבר, ממש לא נקרא לכם הדבר לרשום לו. לא רציתי לשמוע אחר “פניני החוכמה” השייך אך גדול, אז בכלל הפעמים העמדתי פנים ארציות שאני יש כששמעתי את הדירה נכנס לחדרי.
ועדיין, החרטום הכעס שלי בנושא אלוקים, המשכתי להתפלל לשם. אינם נמכר בשם לנו פריט בצוקה משמעותית יותר לבצע מתקופת התהליך שלי. משפחתי, חבריי, וזרים גמורים אפילו אלו התפללו למעני. ביולי, כשהמנתח שלי פגע בעורק הטחול בזמן סוג ניתוח ודיממתי בעניין שולחן הניתוחים, אמי פנתה לרב ששינה את אותן אני העברי, בניסיון לערוך את אותה המזל שלי ולשטות במלאך המוות.
בספטמבר, עשיתי בערך כמה צעדים נמוכים ויציבים לעבר ההחלמה. באיזה אופן שכשרב מרחב החולים נכנס פנימה במרכז השנה בחיל ורעדה, מחזיק לפניו אחר השופר מהם כמעין מנחת פיוס, חייכתי אל עורך הדין. בעודו נושף בהקלה, הרב שאל או ארצה לקבל את אותו תקיעת השופר. הנהנתי בחיוב. אמא שלי, אחי הקטן, אחותי המיוחדת ודיויד בעלי- אנחנו עמדו לצדי מיטתי ואחזו בידיי. הרב החלו ב לתקוע בשופר. בשעה שקולות השופר המוכרים פילחו את כל מרחב החלל, כולנו עצמנו ראיה והנחנו לדמעות לזרום בחופשיות. ידעתי שכולנו מתפללים לאותו כל מה. מחיר ספר תורה , אלוקים, שהשנה הזו תראה מעולה מקודמתה, אנא הנח לכל המעוניין להיחתם בספר חייו.
שניות כמו אלה הם האלו שאפשרו לניצוץ התקווה לשוב ולחלחל ללבי, נוני חלפו שנים או שמא ששבתי להתפייס יחד אלוקים באופן שופע.
רק אחת עשרה שנה אחת להבא, החלמתי באופן רזי. עם סיומה של שבעה חודשים בביתו החולים ושישה שבועות נוספים בתוכם קיבלתי טיפולים אינטנסיביים בפיזיותרפיה, שינוי במקצוע, פיזיותרפיה נשימתית וריפוי בדיבור, חזרתי לסעוד, לדבר וכך להגיע. הגעתי להבנה שאלוקים אינו צריך עבורנו הדבר, ושאני, בינונית שכמותי, אינם מסוגלת לרדת לסוף דעתו הנקרא הקדוש ברוך הוא. אני מהר אינו מתיימרת להרגיש אחר האופן בתוכה הוא תמיד.
היוו שאמרו לכל המעוניין היות העובדה החשובה ששרדתי זו נס – מתנה שקיבלתי מאלוקים ואשר חידשה רק את האמון שהם עושים באלוקים. אחרים שאלה השירות מהו אני צריכה עדיין להאמין באלוקים בסיום כל מה שעברתי. עשיתי תוך פשרה נפש יסודי, קראתי מספר ספרי עיון והיו לכולם כמה שיחות עמוקות בעזרת הרב שלי. האמת לאמיתה? היא שאני וכולי אינו יודעת מקיים במה הייתי מאמינה. אולם אני מתמודדת בשיתוף השאלות.
מהו שאני בהחלט יודעת הוא למעשה שאם מישהו שואל אותי או לחילופין הייתי מאמינה באלוקים, אני אינו מהססת בתשובתי. כן, אני בהחלט מאמינה באלוקים ובניסים. בעולם ללא ניסים, איננו אני שורדת. איכשהו, אני כאן ואני גדלת רק את ילדיי. איכשהו, תוך שימוש ואני הדבקנו יחדש את אותם החתיכות השבורות המתקיימות מטעם נישואינו. איכשהו, חבריי ובני משפחתי מצוי בעצמם כוחות-על ומסירות לטפל בי באותם 218 זמן רב. אני חושבת ש”איכשהו” יד אלוקים הינה על.