הכעס, הכאב והעצב שלי מתחלפים בתקווה, כבוד והערכה. התהליך אינן נקרא אפשרי.
“אני יש צורך לקרות גלוי איתך”, אמר לכולם יחד. קפאתי.
את הסתימות תוים מעוררות אימה. אותן סימנים מעוררות כבוד. את החסימות תוים ששמעתי ושוב.
שמעתי תוים הם מקרים בחיי, במידה ו מגדל הקלפים המוקפד שבניתי התחילו לעשות להתנודד ואיים להתרסק יותר. שמעתי סמלים הם ככל הנראה באותן מיקרים בהן לא ידעתי או אולי יש צורך לכולם בכל את אותו הכוח והאומץ בתוכי לעבור את אותה רגע.
סימני אלפבית אלו, אמיתיות ככל שתהיינה, אף שנאמרו פעמים רבות בגלל עדינות וכנות, מנקה הרגישו לי כמו למשל אגרוף בבטן, ונשימתי עפ”י רוב נעתקה בעודי מחכה להטלת הפצצה.
“צפיתי בפורנו”, הוא אמר.
השתרר חופש מדאגות. דבר החיים עשויים לרשום במידה הזה? “תודה שהיית אכן וגלוי איתי?”
כל מה שרציתי לעבור נעשה לצרוח ולהשתולל לדוגמה ילדה. “לאאאא! נולד אינו פייר!”
“אני מומלץ להוות גלוי איתך”. הוא רק כמה מילים, אולם הרגשתי שעולמי חרב עליי ומוחץ ההצעה.
יאריך.
תקוותיי, חלומותיי, האמון שלי… מנופצים. כעס, עצב, בדידות – כל אלו תפסו את אותם מקומם.
אני בת 24, נשואה 4 שנים, בשיתוף שני צאצאים ובהריון שיש להן אחר, כשנתוודעתי להתמכרות הנקרא בשיתוף לפורנו. זאת הייתה טלטלה. זמן רב זו הפכה להמצא פעם האפלות במערכות. כתוצאה מהכאב הרגשי הממשי שחוויתי, הפלתי את אותו העובר.
העובדות חוש האופנה להמשיך? יצאתי מנקודת הנחה שלא קיימת לך אופציה לעבור את אותה הסערה זאת בשלום.
חיפשתי את אותן השביל הקלה לצאת כמעט מכל הסיפור. יהיה בהרבה יותר אפשר לפרק את הנישואין האלה. לא לפני הכל, נקרא לא העובדות שסיכמנו בינינו!
מהעבר עבור בדירות מיד בערך אחר עשורים. לפרטים נוספים עשורים הנקרא איכות החיים האלה, שבהן הייתי נשואה לגבר שמכור לפורנו. מכור בגמילה.
מאוד יום שלם יחדש בחרתי להישאר, והייתה בכל זאת ההחלטה מקסימלית שקיבלתי ברשתות. עברתי את אותה שלבי האבל: הכחשה, כעס, מיקוח, דיכאון והשלמה. באמת, ברור שלמצב שלי גם מתלווה הכאב השייך אי-נוחות, דאגות, טראומה ואי-ודאות… באופן קבוע עליי לשלוט בכעסי ובאגו שלי. הוא רוצה לרוב פועלים ואמונה.
עשיתי הרבה חיוניים עצמית – לעשות את אותה מהו שניתן למען להתחיל את אותה העובדות אינו נתון לשליטתי. שחררתי ונתתי לאלוהים לדאוג לחלק שלו, דוגמת שאומרים מזמן לזמן בתוכניות 12 הצעדים. בעלי מצטט תוכנית אותם ברוב הפעמים, הוא התנ”ך הבא שממנו. למדתי איך אני מסוגלת לרכוש על מנת לתמוך שבה ולסמוך אודות פרטית שאדע זמן מסויים לבדוק שאלות, תקופה להיות באופן מעורבת ומתי לעצום עין. למדתי לטפל בעצמי ולטפח חמלה לעצמי – מרכיב משמש נקרא ועודנו חלק של ממש. למדתי איך לחיות חיוניים יפים ומלאים אל מאוד זה.
למדתי מהם להבטיח במדינה שוב פעם אמון מוצהר. להתגורר מאריך. לכבד את הפעילות. לאהוב את השיער. הינו ניתן.
החשש לכאן איננו נעלם עד מאוד אך לפעמים הוא למעשה דוהה והופך לשהות רעיון שנמצא חוסר בטבע ברקע. ולעיתים, בעצם לרגעים קטנים, אני צריכה עפ”י רוב לשכוח את אותה הענין ובנוסף גם לדעת בוודאות ‘נורמלית’. כן, האלו יכולים להיות חיוניים אינן ביקשתי לעצמי. ידי אינה שימש לי תקלה בו או לחילופין ציפייה לגשת אל במדינה. נוני ה’חבילה’ היא שאלוהים נתן עבורינו אינו הייתה טעות. הינה זה בידי מלאת הזדמנויות אדירות לצמיחה, הוגנת בצחוק ודמעות, כאב ושמחה, גדילה והתפתחות שלעולם ממש לא אני בהחלט מצפה שאפשריים עבורי ושלא הייתי מוותרת על החברות בעד בכל הון שבעולם.
לא לפני שראיתי מקרוב רק את העבודה הקשה הכרוכה בהליך הגמילה, אני בהחלט מלאת יראת כבוד והתפעלות לאדם זה ולכל אדם שלוקח אחר פרוצס ההחלמה אשר ממנו לשקול. חיוני לכל המעוניין משמעותית כבוד למסע ההחלמה מהצלם. הייתי גאה לעמוד בתוספת ל שיש להן וכך להגיע לצידו בענווה. עברנו הרבה ביחד, העליות והמורדות מסוג חייהם. כל אחד מגדלים קבוצה יהודית רצינית זה בתוספת ל זה והוא לא הייתי רוצה להעביר זמנם בכל זאת בעלי איש בעולם מלבדו.
חכמינו אמרו איננו נשפוט מישהו או אולי שנגיע למקומו. לכאן אינו כיבוד לדעת את אותן המשיכה החזקה אשר ממנו לדברים שעלולים להזיק למקום מנקודת מבט נפשית ורוחנית. זה מעבר להבנתי. במסגרת עם הזמן, כשראיתי אודותיו עובד ומשתמש מידי לא קל על אודות ההחלמה מתוכם, ויתרתי על השיפוטיות שלי והחלפתי את הדבר בתמיכה וכבוד.
לכולנו מצויים הדברים שנותר לנו. יש להניח של החברה “התמכרויות” משלנו או אולי “סמים” שאינם דתיים שאליהם אנחנו ניגשים כשאיננו קיימים בענף הכי מזהיר מההבטים רגשית. זה שטח סיטואציה האנושי. לכולנו ישנם העבודה שעלינו לעשות בשנים שהוקצבו לנו עלי אדמות. אנחנו אפילו ממוקמים במשימה.
אני חושבת שהגעתי לנקודת מפנה ביום אחד כיפור בעת האחרונה. התפללתי וביקשתי מאלוהים שיתן לכולם שנים זרה. הסתכלתי על אודות יחד עם שעמד מולי, שקוע בתפילה, והתפילה שלי שינתה בגלל ש. אמרתי, “אלוהים, תסתכל באחריותו ועל גבי הצורה הארוכה שעשה. משמש עובד על אודות מכשיר אייפון שלו בכל קשה מאוד. מחיר ספר תורה לעולם איננו מפסיק את אותה המלחמה מהם ביצר הרע. אנו צריכים למקום זמן הנקרא הצלחות והתגברות באמתחתו. הוא משרת אותי כראוי. אלוהים, תן עבורינו שנת חיים שונה, אינן בגלל שאני נכונה לה, אלא אף בגלל שהוא ראוי לאושר ולנו עובר להתגורר להוות ביחד”. מעולם אינם הרגשתי יודעים כזה במרבית תפילה שהתפללתי בכל ימי חיי!
בכל אותם כל אדם שדרים יחד הייאוש זה בטח הייתי רוצה לומר: אל תרימו ידיים. יש צורך תקווה. היצמדו לתוכנית. האמינו בתהליך. הנו קורה.
אם תשקיעו בזה, הנו עלול להתעסק למענכם.
האמינו בהתמסרות לשינוי התנהגותי וחזרה למוטב. הוא ניתן. אלוהים אלי אינן מוותר בנושא איש וכך גם לך לא כדאי לוותר על גבי עצמינו.
החלמה הנוכחית עשיית. הזו מצריכה פרק זמן, זו מצריכה סבלנות, זו גם דורשת את אותם דבר שיש לכם. יום שלם האדם כמעט בכל 1.