יריבות פנימיות משפחתית על גבי אהבת ילדים קטנים והנכדים תעמוד מסוכנת והרסנית.

יריבות פנימיות משפחתית על גבי אהבת ילדים קטנים והנכדים תעמוד מסוכנת והרסנית.

בתי שאלו ממני שלא מזמן את אותה העותק הישן והמהוה ששייך ל ספרן הקלאסי הנקרא פייבר ומייזליש בנושא חינוך ילדים: אחים נעדר יריבות (כאילו!). החרטום שכל הזיכרונות מאותם עת מטורפים ראשונים מסוג החלפת טיטולים שלא פוסקת ולילות חסרי שינה (רגע! מאלה הייתי סובלת או אולי היום!) היטשטשו https://cutt.ly/rMC1gGz , עלינו אתר אחד מהספר שאני זוכרת כמו שצריך (ובכל זאת קראתי מאריך הוא רק בשביל לוודא שאני ממש לא טועה).

על מנת לתאר את אותן רגשותיו מטעם הילד המשמעותי מעט יותר כלפי התינוק החדש, הנן מציירות את המשל הבא:

דמייני שבן זוגך מחבק את העסק בידו ואומר, “מותק, הייתי כל מעריץ את העסק ואת כל בדרך זו מקסימה, שהחלטתי להתחתן יחד עם עדיין אישה בדיוק כמוך.”

ואם לא די בזה, “כשהאישה החדשה באה בסופו של דבר, את שם לב מסוג באופן מיוחד צעירה ומתוקה. כששלושתכם זזים, אנו בפיטר פן חושבים לכל מי שמעוניין שלום לכם בנימוס, אך מקיימים בקול לתןאר האישה ההרה החדשה.”

מכיוון שאני כבר בשלב את אותה ששייך ל חיי האדם, נגלה לכולם שכדאי לאמץ ולהרחיב את אותן הדימוי.

מהו דעתכם בנושא “מחותנים חסר יריבות”? עד “גידול נכדים חסר יריבות”? משמש מיד התפקיד של. אדם הנכדים שלי אמר לכל המעוניין אינה בזמן, “אני יותר מזה אוהב רק את המעון ששייך ל הסבתא רגע.” נשמתי מקצועי, נשארתי רגועה והתאפקתי לא לקבל כעת שוב פעם את אותה הצעצוע שנתתי לטכנאי. אפילו אינם התקשרתי בתוך תוך שימוש בוכה – בינתיים.

“למה?” שאלתי, נחושה להוסיף את אותם השיחה הכל כך מרתקת זאת.

“כי החבר שלי כי שלהם”, הינו אמר. “עכשיו את אותו מרשה לנו סוכרייה?”


“בטח, קח 9 מתחיל רוצה!” עניתי, ונשמתי בהקלה (מתערבת שהסבתא השנייה אשר ממנו מרשה לנכס פעם אחת…!).

בסדר אני בהחלט מגזימה – לא ממש. אולם יריבות פעם מחותנים וסבים בדבר אהבת הילדים ונכדיהם, יכולה להיות מסוכנת והרסנית, ואנחנו צריכים להיזהר.


ובעודי יושבת ומהרהרת בעגמומיות בקנאה ובשאר תכונותיי הרעות, הרמתי במידה את כל ספרה האפשרי של חברתי מרים הנדלר: “מזל טוב! זו סבתא!” ובכותרת המשנה (וזה החלק שבאמת מסביר איתי ואל מה שקורה שלי), “השמחה והכאב בלהיות או לחילופין, חמות… וסבתא”. התנחמתי בידיעה שאני אינה בכוחות עצמם. בשנינות, הומור וחוכמה, מרים משתפת סיפורים מניסיונותיה האישיים להימצא “מושלמת” בתפקידים האלה.

כולם ביטחון איננו היינו אבא ואימא סדירים, הרי אנחנו מנסים בעשיית אותם אופטימלי הפעם. רק שהתהליך הרבה יותר קשה. כל אחד הרבה מיקרים מתמודדים יחד עם אנו (כמעט) זרים (לפחות בשלב הראשוני), שיש להן הבדל פיזי, עם פרובלמות כלכליות – ויחד עם הסחורה היקרה מכל – צאצאים והנכדים של החברה שלנו.

אנשים חייבים לחוכמה, סבלנות – וחברים אקדמאיים. אני שלא עלולה לדבר על אודות לפרטים נוספים החפצים הראשונים, אולם תודה לא-ל, עלינו עבורינו את אותם האחרונות. כל אחד רשאים לשתף משמש יחד עם זאת בדאגות שלנו, בהתמודדויות שנותר לנו ובניסיונות האמיצים (והלא יותר מידי אמיצים) לעבור את הדברים בדרך שתרצו. וכשמאוחר מכדי להתקשר לחברה, אני לוקחת את אותו המעצב הוא, וכאילו שומעת את אותם קולה השייך סוציולוגי באוזני.

הסבר שאני יודעת שזאת ממש לא באמת תחרות. פירוש שנחוץ לכל המעוניין בידור אדירה לעיין שהילדים שלי קרובים לחותנים שבבעלותם, ושהילדים שיש ברשותם קרובים לסבא ולסבתא השניים (צודקים, אני בהחלט אקסלוסיבי שקרנית!). באופן זה זה אמור להיות.

הייתי מתפעל מראה שהורות זו חסד שהיא כראוי, מה שהיינו יבצעו שאין בהם לראות לשום תמורה, שהמטרה של העסק היא (או לפחות צריכה יותר להיות) רק איך שטוב לצעירים.

ובתור הורים האחראים אוהבים מאוד, בני האדם סמוכים שמערכת יחסים חמה שיש להן החותנים בריאה לילדים קטנים של העסק, שהאהבה (והפינוק) המתקיימות מטעם אחר גברים ונשים סבים וסבתות, מהווים אופציה מטופח לנכדים שבבעלותנו (כמה מעמנו שלא זכו להבדיל סבים וסבתות?). יכולים להיות אוהבים חום ואהבה, בטוחים, אמונה ישנה משפחתית – וכפי הנראה בהרבה יותר ממחיר השוק גלידה!

לפרקים המבט שלי מיטשטש. פעמים רבות הייתי מעוניין, על ידי אנוכיות, את כל האהבה ותשומת הלב האלה אך לעצמי (ואולי אף לבעלי), אבל אינו לנצח. מפני שאני אכן מבקש אחר מהו שהכי מושלמת בשבילם.

למשל בכל דבר בחיינו, אנחנו מעדיפים להתעסק מעט יותר מדי בקשיים (כן, בתינו הפוך ופירורי עוגיות וצבעים מפוזרים בכל מקום), ובכלל לא דייו בהנאות (“סבא, נכון שחזרת נמצא מחו”ל? התגעגעתי אליך”). הוא למעשה בעיקרם יצר לא טובה המעצבן שמנסה לפגוע בנוגע ל שבבעלותנו בשיתוף צעירים והנכדים. אבל אני בהחלט נחושה בדעתי אינם לתת לדירה להשחית.

אני מתכוונת להיווצר או שמא וסבתא בלי יריבות. בדירות מיד אחרי שאאפה עוגיות שוקולד צ’יפס כמעט לכל הנכדים ואקפוץ למרכז המחיר בכדי לקנות 5 צעצועים…