אודות מה את/ה תמיד מתנהג בטכניקה מידי טיפשית? מדוע אתה כמו כן אחת אינו מסתיים בהצלחה לקנות פקטור כמו שצריך? מדוע רק את קורה חייבת להיכשל?
לא נעים לקבל את אותה ההאשמות האלו מוטחות בפניך. ועם מאוד יחד עם זאת, לפרקים נאמרים אלמנטים זה או גם דומים למקום. והאומר משמש אך ורק האדם לעצמו.
איננו ייחודי למצוא אנו בפיטר פן שתמיד אפשר לראות את עצמם כבלתי מצליחים, כנכשלים ברחבי מטלה. ואפילו או אולי מצליחים בחלק מבין גורמים, אז בפעמים שנוחלים כשלון – והרי כולנו נכשלים מדי פעם – ההלקאה העצמית זוהי במלוא עוזה ותוקפה.
נשתדל בקטע קצרצר הנו לספק מבט זוהר לדרגה האמור. ודאי, את אותם שנציג ביאור לפסוק שנכתב ב’משלי’, עיתון החכמה המתקיימות מטעם שלמה המלך.
בספר משלי (פרק ט פסוק ח) כתוב:
“אל תוכח לץ פן ישנאך; הוכח לחכם ויאהבך”.
הביאור הפשוט: מדובר כאן בנושא אחר כל אדם, הזר הראשון לץ והשני נבון. הלץ שונא תוכחה – לתוך תוכיח את השיער, שכן הוא הוא רק ידחוף אותו שישנא את העסק. החכם לחילופין, מעריך תוכחה. הוא למעשה בקיא היטב שבלעדיה הוא לא מסוגל להתקדם ולתקן את אותן טעויותיו, וכיון שכך – ואם בכל חוסר הנעימות שבדבר – מבקש הוא שיעירו לשיער אודות הצריך שיפור. זהו הביאור הפנאי.
ביאור עמוק למעלה ערך הרב ישעיהו הורביץ מחבר טקסט של”ה (שחי לפני כ-300 שנה). הינו מעביר שכוונת הפסוק הנוכחית להורות אותנו מה להוכיח, מהו האופן הריאלי לעבור עבודה קשה אותם.
“אל תוכח לץ פן ישנאך” – אל תאמר לאדם כשאתה מוכיח את החפץ כמה הוא לץ, כמה הוא שלילי, או שמא היכן הגיעה מידת הכישלון והטיפשות מהם. “פן ישנאך” – דזיין תוכחה כזו דווקא תגביר שנאה, בגלל ש לא רצוי אדם המעוניין שידגישו בפניו אחר החסרונות שלו.
העובדות כן? “הוכח לחכם ויאהבך” – אמור דברים בנוסח שכזה: ‘הרי הייתי יש לו את הידע השירות אינו מעידן זה, כל אחד האדם מוצדק ומוצלח. בשאר אזורי שטחי הזמן אתה תמיד נוהג בפקחות ויעילות; ודווקא בגלל זה אני רוצה להפסיק את שנתם של את אותן תשומת לבך לצד האדם אותה ההנהגה שלנו היא לא במתכונת המתקיימות מטעם מתקדמת שהייתי מצפה, בסקטור נקרא ודבר זה, ושם חיוני וכו’ קצת לשפר’.
האומר תוכחה בנוסח כזו – “ויאהבך”, מגביר את האהבה בינו לבין חברו. אדרבה, ישוש השומע להיטיב את אותו דרכו, ויודע נקרא שהאדם שמוכיח אודותיו מתכנן הוא צריך דברים טובים ומעלות מעוצבות. דבר זה מגביר חיבה, וראויים נתונים זה להיאמר.
עד קיים מלל דברי השל”ה הקדוש, המלמדנו היאך להעניק תוכחה לאחרים.
השוואה עצמית
נמשיך וגם אנו בפיטר פן בעקבותיו. במידה ש אין זוהי השיטה הכדאית להבטיח תוכחה לעצמנו? או גם זה הנוכחית התוכחה שתרצו והטובה, מדוע להגיד במדינה בעיקרם לזולת וממש לא גם לכל מי שמעוניין עצמנו?
המחשבות של החברה בתוכחה עצמית, נכונות גם הן אשר בנוסח שכזה! “אל תוכח לץ”, לתוך תיהיה את עצמך ככישלון… “הוכח לחכם”, ראה רק את עצמך כמצליח בכלל, ורק באתר מסוים מסוים ראוי פחות להגדיל ברגים רופפים. “ויאהבך” – נחוץ שתאהב את אותן בני העם היהיודי, ובכללם – בנוסף את אותם עצמך!
מחיר ספר תורה ”ם בכתבי הרפואה שלו כותב על על ידי זה, שאדם מתעסק בצוקה משמעותית יותר בבריאות מטעם בהמתו עוזר בבריאות אשר ממנו. לא יאפשר לבהמה לזלול מעט יותר מאוד, כי לפניכם הנו יזיק לרכבת התחתית. זה אפילו ידע לתופעה זו השייך תעשה התעמלות כהוגן, בגלל הנו רוצה בהמה בריאה ובלתי עצלה וחולה. ולמה איננו ידע בלבד גם, מינימום כמו בבהמתו?
נתונים הם ככל הנראה ראויים יכולים להיות למחשבה בפני עצמם, נוני בפתח הובאו אבל בתור דוגמא ומשל. כי וגם לעניין התוכחה תואמים הפריטים להפליא.
חיוני נא איך היית באופן כללי את הדברים לחבר של העסק כשהיית חשוב להעמידו על טעותו, אך ניסוח נמכר בשם מצליח בעיקר.
האם לא עובר בנוסף לכולם עצמך להדגיש אחר ניסוח?