הוא למעשה אינו חסרון לשהות שברירי, מרומז, רגיש ומכבד. הנו יתרון.
כל מה מקיימת מישהו לגדול באמת? פרשנים לא מעטים חושבים שהתשובה מסתתרת בפסוקים בפרשת השבוע:
“כִּי ה’ אֱלֹהֵיכֶם הוּא אֱלֹהֵי הָאֱלֹהִים וַאֲדֹנֵי הָאֲדֹנִים. הָאֵל הַגָּדֹול, הַגִּבֹּור וְהַנּוֹרָא, אֲשֶׁר לֹא יִשָּׂא פָנִים וְלֹא יִקַּח שֹׁחַד. עֹשֶׂה מִשְׁפַּט יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאֹהֵב גֵּר לָתֶת לוֹ לֶחֶם וְשִׂמְלָה״.
האבן בסיס נשמעת דרמטית בעיקר. מומלץ להבין לתארים: “אלוקי האלוקים”, “אדוני האדונים”, “הגדול”, “הגיבור”, “הנורא”. כהמשך ישיר למילים אישים, היינו מצפים לתיאורי נסים ונפלאות, לשינוי סדרי תבל, למשהו שהינו מעל הטבע. אולם בענף זאת כל אחד יורדים מטה-מטה, ומגלים את אותה אלוקים פועל בשמלה ובלחם שהיא היתום, הגר והאלמנה. חז”ל כתבו לגבי כך: “בכל מקום שאנחנו מוצא גדולתו שהיא הקדוש ברוך הנו – בטבע החברה שלך מוצא ענוותנותו”. לקרות הכי חלל גדול משמש לשים לב לדברים הכי לא גבוהים.
בענין הדיבור: בשיא המריבה, חשוב מאוד לשים לב איך חושבים. השפה בה אנשים משתמשים מאפשרת להחריף את אותה מה שקורה וכולי בהרבה יותר. בפרשה משה רבנו משחזר באוזני העם את שבירת הלוחות, כשהעם עשה את אותן עגל הזהב, באופן ישיר אחרי בסיס הר סיני: ״וַיֹּאמֶר ה’ אֵלַי: קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם. סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם, עָשׂוּ לָהֶם מַסֵּכָה״. מדוע נבנה כאן אך “עשו לשיער מסכה”? זה מצורפות עשו עגל מסכה, והשתחוו להם, ועבדו את הדבר. אודות מה לתכנן בניסוח ספר תורה מחיר ? בספר “שערי אהרון” מצאתי אחר ההסבר הבא: ״נאמר ‘עשו להם מסכה’, והטעם אינו אמר ‘עגל מסכה’ – מפני שחס על אודות כבודם מכיוון ש שימש הנושא זה בוודאי לטכנאי מה מגונה ביותר מאוד״.
בעידן שהיא כנות-יתר, שהיא בוטות, מטעם ישירות – הזו תזכורת חשובה: משמש איננו חסרון להמצא עדין, מרומז, רגיש ומכבד. הנו יתרון. הפרשה עלולה להגיד בפתח בצבעים חזקים דבר נהיה החטא החמור, אבל הלשון מתונה מעט יותר. כי אם עלינו בינינו מיזוג נצחי, ברית, עתיד מעורב, או שמא חפצים למחול ולסלוח ולהמשיך בשיתוף – מעולה לטשטש ולמזער, איננו להשפיל וממש לא להזכיר נשכחות. היא, אפילו שאנחנו מדברים על בעגל הזהב המפורסם, כל אדם עוברת ויתור בדבר המילה המרכזית, “עגל”, בשביל לחוס על גבי כבודם הנקרא אלו שחטא
וכך גם אודות אכילה: חייהם אינם נפרשים לשיעורים ולהרצאות, ואז לחיים עצמם. ברכת הכיבוד לוקחת את אותה העקרונות הרציניים והפילוסופיים שעליהם קל לדבר המון – ומכניסה זה ל יחד עם חלל המטבח והשולחן, אל הסנדביץ’ בהפסקה. הוא רק רצינו לבלוס, ופתאום בני האדם מברכים על אודות העבר והווה והעתיד, מיציאת מצרים עד ל ירושלים.
“ואכלת ושבעת וברכת את אותו ה’ אלוקיך בדבר ישראל הנכונה וש נתן לך” – נאמר בפרשת השבוע. מכאן עוברים דרך שברכת דברי האוכל הנוכחית לימודים מפורשת מהתורה. עליכם לברך לקראת שאוכלים פרויקט, אולם אפילו בסיום שכבר אכלת ושבעת – בנוסף אזי – “וברכת”.
רבי נחמן מברסלב כותב: “אכילת החולה במדינה יקרה מאוד”, וקורא לנו לתכנן לתרבות האכילה שבבעלותנו.
יש צורך פרשנים שמדגישים דבר בפרט היום המתקיימות מטעם קיץ, מסעות וחופשות, הפרשה מראה הדבר לקחת דיבורים נחוצים ותפיסות פילוסופיות, ולבטא אותם נוסף על כך בברכת האוכל במנגל על אודות שפת הכנרת, או גם בשלוק של מים שמתוגמלים ב ממימייה בדרך.