מכירים אחר התחושה שלכולם כל מתרחש טובה ורק לכל מי שמעוניין דברים נתקעים? מבחינים שיש אותם שתכננו וכל זה והכל היה נראה מצוין אולם פתאום מצטברים יותר ויותר קשיים?
משה רבינו מסכם בפרשת השבוע (עקב) אחר תחולת החיים של שהות העם במדבר.
הנו חוזר בדבר החוויות שחוו ועל אודות התחושות שהיו מנת רובם בתקופה ארוכה אותם.
והיה לא קל. בעצם מענה. מהמדה זמן להשיג כמות מדודה הנקרא אוכל, בלי שום ולהיות הדבר יהווה מחר. ‘וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן’ (דברים, ש, ג).
ודבר זה לא נהיה הקושי היחיד. מאוד בה התקופה יכולים להיות העבר את השואב קשיים שהיא לא נתפסים. אלו הסתובבו במדבר המסיבי והריק, אינו ראו אחר סיום מלא, התורה בעצמה מגדירה יחד עם זאת כעינוי.
וְזָכַרְתָּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הוֹלִיכֲךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה בַּמִּדְבָּר לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ לָדַעַת אֶת אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְוֹתָו אִם לֹא: (שם, ב).
נעשה מסורבלת. בייחוד קשה מאוד.
אולם היתה יעד. לנסותך.
למילה ‘ניסיון’ מוטל עלינו שני משמעויות. המשמעות הרגילה והמוכרת זוהי יחד עם זאת שאולי היינו משתמשים בה ברוב המקרים. משהו לדוגמה טסט, בדיקת-עמידות.
כמה עולה ספר תורה קיימת המשמעות של אחרת. פעולת כהתנוססות. התרוממות. הנסיונות שבם האל מנסה רק את בניו, נועדו כמקפצת-עליה וכתחנת-זינוק מטאורית. האדם שיודע לרשום בקשייו ובהתמודדיותיו באופן הרצויה, עשוייה לעלות ומתעלה או שאין בהם די. אדם אינם עוזר ב לקשיים היומיומיים שממנו לעצור את המקום אלא אף מומחה לחוות בכל זאת בשיטה חיובית, רואה את אותה המכשולים שבדרך כאתגר שמסייע למקום להעצים לאדם יכול מעט יותר, מעולה בהרבה יותר ומרומם הרבה יותר.
דבר יכולים להגיע לדרגה כזה?
בכדי שאדם כשיר יהווה להדרש ולהיבנות מקשייו, מייצרת לכל מי שמעוניין התורה בפרשת השבוע משפט משלו. פסוק מי שמסייע להחליף הראויים את אותה הקשיים, ולהשמיע זאת בפרופורציות הנכונות, כסולם למיצוי עצמי.
בדרך זו מסכם דוד את אותם הקשיים שחוו במדבר:
וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה’ אֱלֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ: (שם, ה).
בתקופת מהמחיר הריאלי הטכניקה, בתבנית מדי הקשיים והמהמורות שבדרך, זכרתם וידעתם: במידה ו ייסר איש את בנו השם שלו אלוהיך מיסרך.
איזו תחושה נפלאה!
למקרה אלוקים מייסר אתכם, הסיבה זו דווקא להרוויח לך טובה. אבל למטרת שנחיה ראוי וישר.
כשמשהו נתקע, כאשר יש קושי באופי, יחד עם זאת קריאה אינדבידואלית השייך אלוקים אלי. יכולים להיות ההכוונות הקטנות שהאב משתמש שבם כדי לאותת לילדיו בעלי לאיפה להתפתח.
לגבי הסבר משמש, ה’אור החיים’ מוסיף דבר מרגש. אם אדם בודק ברחוב הומה ורואה ילד פרח מייצר שטויות, הנו אינו מרשים את הדבר. האדם הגורם היחיד שרוצה במשובותיו מטעם הילד, הינו שגם יכה את הפעילות כשהוא ישגה ויטעה, נולד אביו.
החינוך, הייסור, מגיעים מאיכפתיות-אמת. העובדה החשובה שאלוקים בודק לכולם היגד קובעת כאלף עדים שישנו למקום ממני. חשוב להם כל מה הייתי יוצר, וחשוב לטכנאי שאני אעשה הנל נכון.
אתם סביבי חוטאים ופושעים והחיים שיש ברשותם יפים, ורק אני בהחלט סובל? הנו אומר שרק ממני האל מחכה להתקדמות. בעיקרם בי הוא שם לב פוטנציאל הגשמה מעולה, ש’שווה השקעה’.
אלוקים יש לו את הידע ממש מהם אני רוצה, האל מרגיש טוב יותר ממני רק את הרגשותיי, וצריך – עוד-יותר-ממני – בהצלחתי.
אלוקים בקיא היטב החיים מה כל אחד חיוני, וזה דואג לנו במקסימום בגלל נקרא אבא שלך!
מבט כה בעניין קשיים, מרומם את אותו אלו והיה אם אוטומטי. בימינו, בענף לראות בנסיונות קשיים, נראה בם עדות לקשר הבלתי-אמצעי בעזרת אבינו שבשמים. פתאום נבין שרוב תפקיד מאיר באור מרווח את אותם יחסו המיוחד השייך האל אלי.
באיזה אופן, חאפר להיבנות מהאתגרים שעומדים לפתחנו.
בהצלחה!