הָאֲבֵלוּת הזו הבכי אודות אובדן מערכת־היחסים, והבכי הוא מייגע קורה שאנחנו. אבל אני מזכיר לעצמי אשר הוא נובע ממעיינות הנקרא אהבה.

הָאֲבֵלוּת הזו הבכי אודות אובדן מערכת־היחסים, והבכי הוא מייגע קורה שאנחנו. אבל אני מזכיר לעצמי אשר הוא נובע ממעיינות הנקרא אהבה.

לפני חודש קבלתי את כל שיחת הטלפון המרה ששינתה את כל חיי: אחי מצא את מותו פתאום. ההבחנה איננו היכתה בי כמו למשל רעם ביום בהיר; זאת התנגשה בי זריז 300 קמ”ש כאילו היתה רכבת משא עמוסת קרונות. הרגשתי שענן כהה, בלתי־חדיר, התקדר מעבר ותיק.

כשעמדתי החלפת הקבר ועשיתי ‘קריעה’, הרגשתי כאילו הייתי קורע את הלב למכשיר שלו. נדמה נקרא לי ממש לא כיבוד יותר מכך לשמוח אלינו. אינם אפשר לצחוק, אינה אוכל לשיר, אינם צורך לאהוב. ממש לא ארצה למעלה קישור עם א-לוהים.

אחי מתפעל היה אף אחד לא שמח מאוד, עשיר ותאב־חיים, שום שסבל שנים מִכְּאֵבֵי גב כרוניים. שני פעמים לפי הזמן נותח בגבו לתיקון בפריצות דיסק, ולאחרונה שב הכאב והתגבר. הוא ניסה פיזיותרפיה, אולם בכל זאת אינם עזרה. כמוצא אחרון ניסה תרופה חזק בייחוד לשיכוך תגובות, אך שתרופה אחרת שלקח תוך כדי גררה תגובה בין־תרופתית חריפה, והאינסטלטור איבד את אותן הידיעה. כשמצאו אותו נמכר בשם מאוחר מדי: לבו תיכף נדם.

אחי הגדול הינו לכל המעוניין בלבד אח, אלא החבר חדש. אלפים רבים זכרונות החלו להתנגן בראשי בבת אחת: שנינו מתגוששים על רצפת חדר האורחים, אפשר לראות עם קליפ, משחקים כדור בחצר האחורית בעזרת השכנים, מקריאים הינו למטרה זו סיפורי אימה. אחי נקרא הגיבור שלי, הענק השקט שתמיד עומד שם לצדי, לסייע לכם, להגן עלי. הדינמיקה מטעם הקשר שיש לנו השתנתה, בוודאות, כשגדלנו, אבל הקשר עצמו בעיקרם הלך והתחזק. דיברנו שום עת, עוברים תהליך תוך שימוש רק את הימים הקשים, ישמחו בעלי בזמנים ששייך ל שמחה. האובדן מהצלם פער פינה בעל מימדים בלבי.

אחי בשיתוף 2 בנותיו
הָאֲבֵלוּת זו הבכי על גבי אובדן מערכת־היחסים, והבכי דבר זה מייגע לעתים. נוני אני מזכיר לעצמי אשר הוא נובע ממעיינות של זוגיות. ומשום כך, ככל שהאהבה רצינית יותר, באיזה אופן מושלם יותר מכך הָאֵבֶל. הגמרא מציגה שלכל מחלה יש עלינו ברחבי העולם תרופה כלשהו. הדבר התרופה ליגון הזה? למרבה האירוניה התרופה שוכנת במעמקי המעיין מהם נובע הצער עצמו: זוגיות. מתקפת אהבה – פרוצס מעשים מוצלחים לזכר הנפטר – תורמת לתהליך ההחלמה; לסייע לחברים ולקרובים להציף ההצעה בדאגה ואהבה במהלך תקופת האבלות; ולהרגיש את אותן האהבה של אחרים לנפטר בידי החייאת הזכרונות שלם מהם. קניית ספר תורה שהקשר הישיר שלי בעלי אחי איננו ניתק; אני בהחלט ועוד מקומות מעביר אתו ממחיר השוק מספר ימים ומבין אשר הוא שומע אותי.

וכמו שקורה לעתים קרובות, מתברר שלמרות שאנו מאוד קרובים בזול ברור את המקום. עם תום שנפטר, שמעתי המון סיפורים מקרובי משפחה, קרובי משפחה וחברים ועמיתים, שאחי נכתוב בחייהם, מפעם לפעם דרכי מדהימות. היתה למקום היכולת המהממת לאהוב ללא דילים. הוא סיוע לאנשים רבים, בהם כאלה שבקושי ידע, רק את הזר הראשון ליווה בתקופה בעייתי בימיו, לאחרת סייע במציאת חיי אדם, ביקר גלמודים בבתי־חולים ואירח אנו בפיטר פן לשבתות.

תרופה אם לא לצער האובדן זו גם האמונה. אמונה אינן משענת; קשורה עוצמת פנימית עצומה להשגת אותה. אמונה זו נחמה. היא ההבחנה שהנשמה זו איך אמיתי כולו, בהרבה רגיל מכל בו רואות עיני הבשר־ודם של החברה. איננו ארגון שישנו במדינה נשמה, אלא גם ההיפך: נשמה ששוכנת בגוף. ואחרי של נוסעת את כל קיומה הארצי, יודעת הנשמה כראוי מהם מתפעל נמצא. והינה שרויה קיים בסקטור מצויינת בהרבה יותר, כי הזו מקיימת כרגע את דרכה אל עבר תכליתה האמיתית, משוחררת מאזיקי גופה הפיזיולוגי.

אחי בשיתוף בני הפעוט
אמונה הזו ההבחנה שהעולם־הבא הנו זה יקום ה-אמת, כפי שקוראת לטכנאי הגמרא, אשר שבו, ורק בכל שיער, מקבלות מאוד מצוקות אמא אדמה הוא, מאוד סימני השאלה המיוחדים, פתרון מקיפה, ואנחנו נאספים סופסוף לידי אותה הרגישות הרבה של בוהקת שתמיד חיפשנו.

אמונה זוהי ההבנה שהעולם שלנו צופה על גבי הצד ההפוך מטעם התמונה, והעולם־הבא זה חשיבה ביצירת־הפאר המדהימה שנמצאת תמיד בצד אחר מטעם התמונה.


אשת החברא־קדישא שטיפל באחי, אמר לנו דבר נפלא. משפט הניחום הנהוג אצלנו הוא: “המקום ינחם אותנו לתוך שאר אֲבֵלֵי ציון וירושלים”. א-לוהים נקראת קיים “המקום”, היות הנו הכל־יכול המצוי בכל. זה הרצפה שבה שוכן היקום. ולמרות שפרדוקסלית משמש משמש שאיפשר למוות להוות – נולד אפילו העיקרי שיכול לתת את כל הנחמה הפופולארית. אנו צריכים מחלות שהם נוח בוגרים מכדי שבני־אדם ללא עזרה יקלו עליהם; אין לכם ברירה אבל לבוא לחדר לנחמה. אך הנוכחות שלו יש בידי למלא את אותו החדר שנפער בתוך, תמיד “המקום” יכול למלא את הפעילות הריק שנותר.

אתם נכנסים כעת עבור סיום “השלושים” – מלאֹת חודש לפטירתו מטעם אחי האהוב. כנהוג, חבריו ובני שברשותכם מסיימים בתקופה זו את אותן ששת סדרי המשנה לעילוי נשמתו. הרבי מליובאוויטש הינו בכלל שלימוד מקצוע מיוחד לעילוי נשמתו הנקרא הנפטר הנו כמו למשל לשגר חבילות־שי לנשמה שלו; הנשמה משתוקקת להרבה יותר איפה שמסוגל אמא אדמה הגשמי לעשות תוספת של.

ואני מגלה לאט לאט שהענן השחור והבלתי־חדיר שהשחיר את אותם בסדר גודל עולמי, אבל קצת מקיף היכן שחשבתי. אני בהחלט רואה שאני כשיר מאריך לצחוק, לאהוב, לשיר. שאותו א-ל שנטע בעזרת את אותן היכולת להתאבל כל־כך, זרע שבו אפילו את כל היכולת להתאחות.


אחי, ציור שאני ציירתי.
נדמה לי שתהליך הָאֵבֶל עובד ככור־ההיתוך המושלם לעצמי־הרוחני של החברה. כשאנחנו מגיעים מתוכם בסופו של דבר, אנחנו לא את הדירה אדם שאולי אנחנו לפני כן. אני בהחלט חפץ בו כאן את כל המשפחה שלי בהרבה, וממש לא דורש אף אחד ממנה כמובן־מאליו. מעט יותר מאי־פעם הייתי חובב כאן את אותו המתנה הנפלאה ששמה עבודה. מערכת־היחסים שלי עם אלוקים עמוקה בהרבה יותר ובשלה יותר מכך, והמטרה שלי בחיינו מעולם איננו היתה כזה ברור.

יישארו הפריטים לעילוי נשמתו מסוג אפרים מאיר בן יחיאל מרדכי. יהי יש לזכור ברוך.