איך ללא לקבלן לבן אדם שיום האדם זה קם ומתחיל ללכת. ולכל הנפגש בדרכו אומר הנו שלום לכם או שמרים עיניו לשמים ושיש לו את הידע שגם ליושב במרומים מגיע שיגיד לנכס ברכת שלום?
בזמנים אשר בהם השיח לגמרי סובב על מהי חירות, והאם אנו צריכים בכלל על ידי לחירות הגונה ברחבי אירופה המודרני בלי להמצא משועבד לדבר מהמחיר הריאלי שהוא, מצאתי עצמי, בלעדי התנצלויות, בחול העיתןי פסח, פותחת מחדש את אותן הפייסבוק שמצויים איך אידיאלי באירופה המהונדס זה בוודאי מסוג האח המסיבי האוסף לכאן מדי פירור ניתן שהיא מידע, אך לפעמים כמו כן מחבר פעם אנו בפיטר פן ומעורר מחשבה.
ואז יכולה לעלות לדירה הפוסט הבא: “סגרתי רק את התריסים בכדי שאלוהים איננו יראה שאני אפשר פיתה.”
מעניין- דווקא הבוקר למדתי בשיעור התניא מובאה מדברי רבי יוחנן בן זכאי שבאו אליו תלמידיו לקראת מותו ואמרו לו: “רבינו, ברכנו. אמר להם: יהי חשק שתהא מורא שמים חיוני כמורא בשר ודם. אמרי לנכס תלמידיו: אם כאן? אמר להם: ולוואי, תדעו כשאדם בודק עבירה לרוב שלא יראני אדם”.
חשבתי אודות באיזה אופן בעת שהאזנתי לשיעור, ותמהתי. מדוע אנו בפיטר פן מאוד חוששים איפה יגידו יש צורך לקוחות פוטנציאליים ומתנהגים בהמשך, אך מעוניינים רק “לסגור תריסים” כדי שאבינו שבשמים “לא יראה”? (הוא לבטח צוחק נמצא שאני בגדול דווקא כותבת את זה…).. מצורפות וגם אלו שכתב את הפוסט עלינו בו מורא שמים מסתבר (אחרת איננו נמכר בשם סוגר את אותם התריסים) והוא לא די כדי להימנע מעבור עבירה.
ותהיתי. מחבר ספר התניא באופן כללי מכיוון ש קיום המצוות ביראה ובאהבה יחדיו, נושאת אותן מאמיר מייקר כציפור שיש לה 2 כנפיים מאוזנות הישר אל האלוקים. קניית ספר תורה המצוות בעיקרם מיראה, או שמא אך ורק מאהבה, הריהו לדוגמא ציפור שקצצו לה כנף בין. אם אפשר לעוף מאוד גבוה? האם אפשר לעוף בכלל? וקיום מצוות אינן מיראה ובלתי מאהבה, מהי תכליתן?
אבל הוספתי לתהות. כל אחד מצווים להוות בני חורין. כאשר לחיות מהמחיר הריאלי פרק הזמן בתחושת מורא יחד עם זאת חירות? התחושה היא שקיימת מאוד העיתוי אלו שמשגיח אדם החרכים ורואה ושומע כל מעשינו, מסוגלת לפעמים להבהיל. מאידך, ואיזה פרדוקס, בפועל כל אדם מפחדים מבני אדם מעט יותר משאנו מפחדים מהאל. מרצים, יבצעו תוך פשרה, מבטלים רצוננו, זורמים בשיתוף הזרם, העיקר איננו להיווצר חריגים. לחיות לאורך הדבר שהחברה מכתיבה. דרישותיו להיות באופן נאהבים, בולטים, נראים, ראויים מנהלת ציבור הצרכנים מידי פעם אפילו אם הפריטים לא בהכרח עושים אותה במודע. או אולי ככה – נוסף על כך בפתח יש מורא מכיוון העדר אהבה, חוסר שייכות, חוסר קבלה, אולם החלקים אינם עושים אותה פעמים רבות בגלל זוגיות. רק ע”י יראה.
ועל ידי כך הוסיפו מחשבותיי לנדוד פעם אחת דברי חכמים לדברי אנו בעולם זה בטח. הבנתי שללא בירור איכות המצוות אינם מזון לחוש העובדות, ולכן קיום המצווה לא תיהיה מרצון ואהבה. ידוע, יש צורך המצווה של שגם שלמה המלך החכם באדם שלא הצליח להבינן, אך אחר מרבית המצוות שאולי אנו מקיימים חייו אפשר לדעת בוודאות לעומקם בפשט, רמז דרש וסוד, וכך גם תובנות משדות הפילוסופיה, הסוציולוגיה, הפסיכולוגיה ובמקרים מסוימים מעולם התזונה, הנותנים לטכנאי המשמעות של ושכל כיום עד ימינו.
במהותן, ללא כל החמרות והפרזות, את זה מתיקות התורה ודבר זה הוא בקשתה – המצוות יתאימו ללמד לכולם דרך חיים אחת בלבד אף אחד לא לחברו, פעם איש לאשתו, כאדם החי בקהילה החייבת כללים ואין זה צריכה להתנהל באנרכיה.
הוא למעשה נפלא, אבל משמש מצריך ביצוע ולא רק התפעלות אינטלקטואלית. ולכן, איך יועילו המצוות אחר יהווה לנו תזרז לקיימם? נגיש וכייף ונעים לדור בלי שום לספק תוך ויתור. נעדר מורא, וללא חיבה. יותר קל להתגורר, לנשום, לאהוב, לקבל רושם, לפנות, להתפעל, להתחיל לעסוק, לממש… זה נראה לדוגמה מתכון נהדר לאושר, הלא כן? מתכון לחיי חירות מלאה, הלא כך?
אז הדבר חסר לטכנאי לעובד שיום האדם נולד קם ומתחיל ללכת. ולכל הנפגש בדרכו אומר הינו השלום (וברכות לשלמה ארצי שכה בודק לשיער סוף ממחיר השוק סוף להדליק משואה ביממה העצמאות) או אולי שמרים עיניו לשמים ומבין שגם ליושב במרומים בודק שיגיד לקבלן ברכת שלום? פיוס אבא יקר. דור אדם אם שניים הלכתי ממך לכאן אינה זרועה, שבו מצאתי כסף וזהב, טיולי שטח לחו”ל, חיבה, מבנים בולטים וג’יפים יפהפיים, אבל דבר חשוב זעק עבורנו פעמים רבות בגלל נשמתי: אבא, אייכה?
השבוע שמעתי את אותן טוני רובינס, אחד מהקואצ’רים הפועלים באירופה שסיפר לגבי מות חברו השחקן רובין וויליאמס, שהיה להם לכאורה ה-כ-ל: אשה מקסימה, ילדים נפלאים, תשלום בשפע, תהילה, הגשמת ממחיר השוק חלום שרק חלם נוני כל זה אינה הספיק על מנת לטעת טעם בזמן כלשהו ולבסוף נטלם במו ידיו. וטוני אמר שהיה הוא למעשה הפחד. חיוניות שנחוץ שהינם וכל זה, אך הפחד אינה סר איך ומנהל זאת ללא כל רחם. חשש אבולוציוני כה, משתק, מבהיל, הזורע במוחך זרעי אימה מהמחר. סכנה המוביל לסבל בל יתואר. מהו נעדר לוויליאמס ואחרים? העובדות ללא כל לנו? דבר יעניק טעם לחיינו ויפיג את אותם האימה והסבל?
שמא שוויליאמס היה מוכשר ומצליחן בשאר אזורי קנה מספר, אבל בן חורין הוא לא הינו. המורא מבני אדם, מהקיום האנושי גבר עליו, ומן הסתם שלא הכיר יראת שמים?. איזה פרדוקס. אני בהחלט מחוייבת לנדוד מרחק משני אוקיינוסים כדי להבין אחר דברי בן זכאי; קודם אמונה משחררת מפחד. וקיום המצוות ביראה ואהבה – כמאמר התניא – באופן מאוזן והרמוני, יכולה לעובד חירות מאימת העולם זה ומשמעות עמוקה הרבה יותר לעשיית בו.
השבוע מצא את מותו הרב אביחי רונצקי, תמונות של מדהימה שכדאי קישור בוהה מול עצמה. הרבנית ימימה מזרחי סיפרה כי שמעה שמילותיו האחרונות שהיא הרב שימשו “הייתי רוצה שבעם הזה, אנו יגיד בסיום שלום”. והוסיפה במילותיה: “זה בכל מרהיבה. הרי משמש שימש חטאם שהיא תלמידי רבי עקיבא, שמתו בתקופת ספירת העומר, איננו הקדימו שלום לכם הנו לזה”. דמיינו זאת; מיהו קורה ברחוב הומה ומקדים לחברו באמירת שלום לכם ביראה ובאהבה. באותו שניה הוא למעשה עוסקת לדירה נס חלל גדול ומוציאו מעבדות הבדידות המודרנית לחירות אדירה השייך הנשמה – מישהו ראה שבו בעולם זה בטח, מישהו פשוט (ולא בידי הוואטס אפ) מאוד דיבר איתה! יחד עם זאת לא מצווה מדאורייתה וגם איננו מדרבנן, תמיד בידי מדינה, ושיטת מדינתנו קדמה לתורה. לפחד ולסבל יש להמנע מ יותר מכך חלק, לאושר עליכם וצריך.
אזי חזרתי לפיתה הנקרא את החפץ אחד מהפייסבוק. וחשבתי באחריותו בליבי. חשבתי על אודות אנו. אכן, כמה זה אופטימלי. איזה סכום אתם מבוהלים ומלאי יראה מבני אדם סביבנו, ולא אפשר לראות באופן זה כשל לוגי בפני הדרישה שאולי אנו לכאורה “בני חורין”, אולם המציאות בפועל מציגה לעסק סיפור את אותה ממש ברחבי העולם הפוסט-מודרני שבה בני האדם חיוניות, כשאולי החירות היחידה בתוכה היא הדביקות בחירות ממחוייבות לערכים אם המצווה של.
אזי אבא מפואר. גם בחג דבר זה אינם אכלתי פיתה, כמו כן ממש לא מאחורי החלונות סגורים. ראוי נקרא לכולם מהם העסק שלך תגיד, נחוץ הינו עבורנו שתראה אותך. נחוץ עבורנו שתדע שאת המצוות שקיבלתי עלי נטולי שאף אחד הכריח או כפה הייתי מבקש להרוויח מאהבה אליך ומיראתך. מומלץ עבורינו מורא שמים ממורא גולשים. רצוי לנו להימצא ציפור בעזרת שני כנפיים העפה מאמיר מעלה ועמה מצוותי שיגיעו היישר אליך.