ההתלהבות הראשונה שלי ממסחטת הפירות, התחלפה בהתלהבות מיופי העיצוב של העולם.
כשקניתי מסחטת פירות וירקות הייתי משוכנעת שהגיע הקץ עבור כל הפפסי-קריסטל-ספרינג מיוחדים, היו השלום מים חומצת לימון וצבעי מאכל, ברוך אחריו טבע!
הניסיון הראשון – ארטיק ממיץ אבטיח – שמחה לתדהמתי שטעמו ששייך ל האבטיח לא אך דרישותיו שהיא מלפפון בתוספת סוכר. הניסיונות הבאים היו לא פחות מוצלחים בהסתכלות על מדעית, אך ביותר לא פופולרים מההבטים גסטרונומית – מהתפוחים ה’ירוקים, אלו או אחרים וטעימים כל-כך’ –יצא מיץ חמוץ ומלא בקצף מוזר; מהמנגו, בקושי יצא מוצר, מהבננות יצאה מחית איכותית – בדומה בבלנדר – לצרכים של התינוק; מיץ גזר הסתדר טובה בעלי מיץ תפוזים וסוכר, אולם את זה ממילא אכלו אצלי כ קינוח, גם מבלי לזרוק כמויות המתקיימות מטעם “סיבים תזונתיים וקלציום”…
את אותו המסחטה ארזתי יפה-יפה בקופסא, והכנסתי למחסן – שיוולד ל”נדוניה” של הבת, הבן, או לחילופין הנכד… ואת הפירות שקניתי – שטפתי נכון במים וסבון, והגשתי בקערה ססגונית לשולחן.
כאשר מוטל עלינו לפני כל מה במדינות שונות בעולם שמכיל בו את צבעו המדהים השייך שזיף כתוצאה, את מיקס הנימוקים המיוחד בו – מהחמיצות המרירה לתחום הגרעין ועד למתיקות העזה באוויר הקליפה? איזה מה טעם שימש לפומלה, אלמלא היינו פותחים יתר על המידה פלח ונהנים עלות ספר תורה ? בערך כמה נפלאות אבני החן הזעירות והעסיסיות ברימון…צבעו האדום הנקרא התות הרך בעלי הפצפוצים…חרוזי דובדבנים…אבטיח עסיסי ופריך…
איך יהיה יכול לדמות להנאה שישנם כשקוטפים ענב אחד מתוך אשכול צונן, אוחזים במדינה פעם אחת אצבע לאגודל ומתבוננים באיזה אופן חודר לתוכו האור, מאקלמים לגוף ומגלגלים בעלי הלשון אל השיניים הטוחנות, ואז – צצצק – הענב מתפוצץ ומיץ נפלא ניתז, מציף רק את הלשון וניגר בלב הגרון – איזה מיקס מדהים ששייך ל עיצוב מקורי, הרגשה וטעם – שלֵמוּת!
נוכל להכניס באותם ענבים ולהכין מיץ, יין, ריבה מדהימה, צימוקים, קומפוט, סלט פירות…
ובכל זאת, “השילוב הזוכה, החפץ או המוצר המושלם, המעדן המוכן” ניתנו לנו באהבה מ”מטבחו” השייך בורא האתר בטבע – בצירוף הצעת הגשה.