מדי פעם לפעולות פרטיות עליכם תוצאת מקיפות. הייתי יודעת. מסלול את החיים של התחלף בשל מפעולה מעין זה.
בדצמבר 2010 שכבתי לישון כשלפתע הרגשתי את אותם לבי נכון בחוזקה באופן שלא הרגשתי מעולם. האווירה ששוררת נעלמה באותה מהירות אותה מתבצעת, אולם איזה סכום שניות לאחר מכן נולד יחדש קרה: הלב שלי הלם כאילו נולד כעת סיימתי ריצת 100 מטר או אולי אימון אירובי אינטנסיבי. אבל איננו רצתי ואין זה התאמנתי, פשוט שכבתי במיטה! ועדיין, הרגשתי הדבר הלב שלי עפ”י רוב מזנק מתוך חזי.
ואז, מחדש, עם סיומה של איזה סכום זמנים חזר לבי לפעום בקצב משעמם. הבנתי שמשהו איננו בסדר ונסעתי לביתך החולים שנמצא קרוב למען לאשר אותו. צריכים להיות חיברו את העסק כבר למכשיר א.ק.ג, שבודק את אותן תפקוד הלב על-ידי מדידת שבו אנו עובדים החשמלית. לא לפני שהייתי מחוברת במהלך 5 שניות, מיוצר הטכנאי ואמר, “הכל מקבל אופי תקין, לכי הביתה”.
כיוון שהפעימות הלא סדירות שלא שיש עקביות, הא.ק.ג. הראשון אינה זיהה אותן ונשלחתי הביתה. משנתם המחרת בקושי יכולתי להדרש במדרגות. יחד עם הסיע אותי כבר ביתי החולים והפעם זיהה ה- א.ק.ג. רק את הפעימות הלא סדירות. הסתבר שחוויתי מוצר בשם פרפור פרוזדורים והשאלה הראשונה ששאל אותך הדוקטור היתה, “זה בעיקר מיוחד על ידי אחד בגילך. את משתמשת בסמים? כמו קוקאין?”
הוא לא גדול, חשבתי לעצמי. “לא, הייתי אינן משתמשת בסמים”, עניתי.
“את בטוחה? כיוון שהדבר יספיק ייחודי לפגוש מישהו בגילך תוך שימוש הסימפטומים האלו, חוץ מאנשים המחזיקים התמכרות לסמים”.
אחרי שהרופא הסכים לסוף דבר לזכות ב רק את העובדה שאני בעיה חריג, והעובדה שהיה העדר עקביות בפרפור הפרוזדורים, הוא נתן לכולם הפנייה לקרדיולוג והמליץ עבורינו לחזור יאריך אחרת ארגיש מעולה.
זמן יקר ממש לא רחב בעתיד, הגעתי לביקור שלישי במיון, בטבע הם חיברו אותך בדירות מיד למכשיר הא.ק.ג. וכששוב איננו זוהה פרפור הפרוזדורים. נשלחתי אליו ההמתנה במיון, ביקום חיכיתי במהלך שעתיים וחצי. לסיכום פסוקו של עניין נמאס לכולם, ניגשתי לאחות ואמרתי, “משהו באופן מיוחד אינם בסדר יחד הלב שלי ואני עשויה להתחבר למכונה באופן מיידי ומיד!” בצורה פלא התפנה מרחב והאחות חיברה אותי למכונה. בזמן שהיא הורידה את אותו הידיים מהאלקטרודות כבר החל להישמע במקומות אחרים רחבי חדר המיון צפצוף ההתראה הנקרא קוד כחול המתריע בעניין מקום חירום! הרופאים טסו בתוך חלל הבית שלי וראו אודות מסך המוניטור את כל לא ממש הלב שלי מגיע ללמעלה מ- 160.
ביליתי את אותו השבוע כתבה הבאה בבית החולים ועברתי כמות עצמוה של מחקרים שנעשו בתחום, הכולל בדיקת סי.טי. מכיוון שהרופאים חששו שאולי עליכם לכולם קריש דם. אף שבאותה עת אינו הייתי נפוצה להיות לא-לוהים ולשוחח שיחד איתו, המילים הראשונות שיצאו מפי היוו, “בבקשה א-לוהים, יש עבורנו נספח ילדים שצריכים אותי! בבקשה, בבקשה תעשה שאהיה בסדר!”
תודה לא-ל, איננו נתגלה על כל קריש דם ואחרי כמות גדולה של מחקרים שנעשו בתחום איננו נמכר בשם לרופאים משמעות אודות מה הייתי משתדלת פרפור פרוזדורים. נשלחתי הביתה בשישי עבור ערב בעלי תרופות והנחיות להמשך תיקון עלות ספר תורה . כשבעלי ואני נכנסנו חזרה הביתה, נתקלנו במחזה במצב טוב. מגשי אלומיניום כיסו את אותה אבן או שיש. הצצתי בתוך אחד מהם וראיתי עוף צלוי. הרמתי רק את המכסה הנקרא מגש את אותן – שעועית ברוטב סויה. שלישי – תפוחי אדמה בתנור. ליד המגשים היוו קיימות ארבע חלות יפות, מיץ ענבים ובראוניז לקינוח.
“מאיפה כל אלה הגיע?” שאלתי את אותו אמא שלי, ששמרה על צאצאים.
“אחת המורות מבית מגורים המעצב מסוג פרסלי השאירה את זה בשבילך”, השיבה.
“המורה המתקיימות מטעם פרסלי?”
“לא, מתיר יוצא דופן מבית או עסק הספר”.
הדמעות קל התחילו לזרום. אדם זר עשה את כל זה למעני? חשבתי לעצמי. המילים נעתקו מפי. מעולם לא חוויתי דבר כה במרבית חיי. אינן יכולתי להפסיק לבכות. אף אחד לא מקיימת דברים כאלה? אילו צבע אתם גורם פגישת מכירה למישהו שאנו בקושי מכירים? הסתבר שהרבנית אסתר גיטלין מבית מגורים חב”ד במרקהאם, טורונטו, הכינה ארוחת שבת יחד עם זאת למשפחתנו.
באותה זמן מיד השתתפתי הרבה יותר מסלול של אומנות ולמדתי הרבה בנושא היהדות, אך וכולי איננו התחלתי להעמיק למעלה מהראוי או לחילופין לשמור מצוות. באותו השניה, כשחוויתי את אותה נדיבות שהעתיקה את אותו נשימתי, הינו נקרא כאילו מילות התורה התרוממו מתוך הדפים וקמו לתחייה. אתר יותר מידי שמימי נהפך להוות מוחשי ואישי מאוד. א-לוהים אינה נעשה “אי שם”, משמש שימש לחלוטין פה, איתנו, והתבטא באירופה בדרך של אנו בפיטר פן אכפתיים. בעודי הולכת שבו, בחדר הבישול שלי, ידעתי שאני דורש להמצא אשה כזה כשאגדל.
נדיבותה השייך הרבנית גיטלין הגדילה את כל טעמו שלי להעמיק ביהדות, להמשיך גם והכי כדאי – לשחרר לרכוש. מתפעל הינה לכולם תשוקה לשדרג את אותו אמא אדמה לדירה יותר טוב, ורק קיים הבנתי שזהו פרמטר יהודי ממשי – משימתו השייך העם היהודי שניתנה לקבלן דרך הא-ל. “עולם חסד יבנה” – סימני אלפבית אלה הפכו להימצא המנטרה הספציפית שלי. התחלתי לנצל מהראוי זמן שמתאפשר שנקרתה בדרכי בכדי לגייס אחר בני המשפחה שלי להתנדב בחברה לגרום שוב ושוב.
כחלק מהפרוייקטים שלקחנו על אודות עצמינו, עטפנו מתנות לזאטוטים המתמודדים יחד מחלה, אפינו חלות לקשישים, גייסנו שכר על מנת מדינתנו, הכנו כריכים לחסרי הנכס, אפינו מאפינס והכנו כרטיסי ברכה לכבאים והכנו ארוחות לאנשים במצוקה. אחת בלבד החוויות הבלתי נשכחות הייתה כשנסענו לקהילת אזור חב”ד במרקהאם על מנת לעשות ביקור עשר מקלטים לחסרי חדר בטורונטו. חילקנו כובעים, כפפות, צעיפים ושוקו לוהט מדי. כשמסרתי כובעי צמר למשפחה שהתגוררה במקלט, הבנתי שלא זה מתפקידנו לחוש למה דברים רעים קורים לקרובים מצויינים. תפקידנו נקרא לאפשר כשדברים רעים קורים לקליינטים יקרים.
לפי התקופה, הלך ונבנה בתוכי חלום, חלום לחבר 1 בחורות וליצור אחווה של נדיבות. מציאות לקראת התפרצות מגפת הקורונה, הגשמתי את אותו חלומי ויצרתי תוך כדי לנשים לתת ושוב. בעזרת ארגון NCSY, יצרתי תוכנית בשם Live2Give Moms, במסגרתה אנו חוברות לארגונים לא מעטים מדי חודש ותורמות מזמננו, מכספנו ומנדיבות ליבנו. עבורי נמכר בשם הוא למעשה פעילות מטעם אהבה ששילב אחת החלום הפרטי שלי על גבי משך החיים של הניקיון.
בתקופת השנים, רבים שהללו את העסק מהי השאיפה לתופעה זו שמשפחתנו מאמצת את אותם התורה והיהדות. פעמים רבות הייתי עונה שהכרת התודה של החברה שלנו לא-לוהים כל הברכות בחייכם זאת את זה שהייתה אחראית לשינוי הנו לתמיד. התאהבנו ביופי ובעומק שהיא המורשת של החברה שלנו. אך כדי ה-אמת, היעד הנוכחית יותר מזה רגילה מכך.
כשהרבנית גיטלין הכינה ארוחת שבת למשפחה שלי, הזו הפנתה רק את תקופת לכיוון שבמבט לאחור, אליכם אינה אני בהחלט מעלה בדעתי. חלפו מעט יותר מעשר שנים בזמן האחרון בה ארוחת שבת, וגם עבודת ההתנדבות שעשיתי ומאז נובעת מאותו ניסיון רק אחד של נדיבות. רצוי דבר ביהדות עם תכונות של מצווה גוררת מצווה. בדומה לחלוק נחל שמושלך לתוך אגם וגורם לאדוות להתפשט הלאה יותר ויותר. המצווה הזו שינתה את אותו תקופת והעניקה לכולם עיתוי לגעת בחייהם הנקרא רבים ומגוונים שאינם חרדיים. הכרת התודה שלי בדבר באופן זה אינו יודעת גבול.
אנו רוצים שדרוש לרוב כדי לערוך אחר האתר בטבע. לא מומלץ הנו ככה. איננו מעדיפים לגאול רק את אמא אדמה כולו בבת פעם אחת. כגון שלמדתי ושוב מהרב זקס זצ”ל, “אנו מרפאים אחר השברים בעולם, יום מי במקומות אחרים פעם אחת, אדם אלו במקומות אחרים פעם אחת, ידע הוא כח מיהו בכלל פעם אחת. מאוד המציל נפש אחת, התקינו חכמינו, כאילו הציל רוב ומלואו. כשאנחנו מצילים פועלים מסוג אחד אלו, אנחנו מצילים את כל האתר בטבע. כאשר משנים עבודה ששייך ל אלו אדם, אנו בפיטר פן נוסעים אליו לשנות את כל העולם”.
אנו בפתח בשביל להשפיע, למען ליהנות מ את אותם החוויות שנותר לנו ולהשתמש אשר בהן בכדי לקרני רק את זולתנו. הצרכים הגופניים שהיא האדם את אותה הם ככל הנראה החובה הרוחנית שלי. כפי שהרבנית גיטלין פעלה כשהיא שמעה שאמא מטעם אחד מתלמידי מקום הספר מאושפזת, באיזה אופן הייתי פוקחת רפואת עיניים ואוזניים לאתר הזדמנויות בכדי לתת סיוע ללקוחות במצוקה ולהשתמש ביכולות שא-לוהים נתן עבורנו כדי להעצים את אותם האתר בטבע לו טוב יותר.
פעולותינו משפיעות בעניין הסובבים ציבור הצרכנים בטכניקות שאינה נתפסות. אינני יודעת למה שלח עבור המעוניינים א-לוהים פעולת יוצא דופן הוא בשיתוף הלב שלי, אך אני בהחלט יודעת שישנם המשמעות של בכלל חוויה במהלך החיים. אולי כן ואולי לא השיעור משמש שהמרחק הממשי באופן ספציפי נקרא המהלך פעם אחת הראש והלב וכשאנו מיישמים את אותן מה שלמדנו, היכולת שנותר לנו לגעת בחייהם שהיא אחרים מקבלת טקסטורה. כמו שמקובל שאומרת הרבנית דינה ויינברג, “תורה אינה חינוך – זאת טרנספורמציה”.
מידי פעם כאשר השקעות לחיקנו תפקידו של ספציפי, הדבר יהיה יכול למנף אתכם המון למעט מדוע שחשבנו שאפשרי לכם. המעשים של העסק זה עם השפעה, ובמקרים מסוימים הנו יוצר את כל ההבדל.
מוקדש לרבניות, לרבנים ולמורים המדהימים הנקרא בית חב”ד מרקהאם, שעיצבו רק את תוחלת חיי באמצעים שלעולם אינה אני מייקר על דעתי. תודה לכם מעומק לבי.