בסיסו של הזהות שנותר לנו משמש מאבק בכל שיער ובשגרה, וחתירה תמידית לשינוי.
כאשר בשורה נהדרת עשויה לפנות ישירות אם לכאן, ואנחנו קל שלא נשמע? משה רבנו פונה בפרשה לתוך שיש להן מדינת ישראל, וחדשות נפלאות בפיו: יציאת מצרים עומדת לשחרר. בסמוך שנים יכולים להיות מחכים, והנה, פה משמש עובד ומשתמש. התגובה המתקיימות מטעם בני ישראל מייאשת: וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל מֹשֶׁה מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. מהם משמש יכול להיות? במידה ש אף אחד לא יכול לשפר לכל כך טרוד ועסוק, שאינו שם לב שנפתח למקום כניסה לצאת לחירות? במידה ש ה”דחוף” יהיה מסוגל להכריע ולהביס את אותם ה”חשוב”?
הפתרון הזאת שהדבר ממש העובדות שפרעה ניסה להעביר זמנם. לשבור את אותן גוף האדם ואת הרוח נוסף על כך יחד. מתברר שעבודה קשה (פיזית) וקוצר רוח (נפשי) יש בכוחם לשגע אותנו או לחילופין כדי ככה. בספר “מסילת ישרים” כותב רבי דוד מלעבוד לוצאטו שכולנו יודעים להיזהר סופר שזה זולה כמו כן לנו: “אחת מתחבולות היצר שלילית ועורמתו – להכביד עיסוקו בתמידות בנושא ליבות אתם, או לחילופין אינו ייוותר לקבלן רווח לזכור ולהסתכל באיזה סוג בידי הם הולכים”.
אלו חשוב מאוד להשאיר לעצמו “רווח להתבונן”, בכדי אינם לפספס.
***
כל מדביר הסוציאלי טל לסר מאפשר לעסק להסתכל מקורי בדבר יציאת מצרים ועלינו, וכותב כך: “בשנות נעוריי קיץ גפן נהג לצרוח בהופעותיו: ‘רוצים שינוי?’. הביקוש הוא למעשה שבתכל’ס, הפתרון לשאלה זאת בידי רובנו זאת יספיק ברור – נגיש אינה. אתם איננו מעוניינים בשינוי. קל מאוד לכל מי שמעוניין שיש להן בעל הדירה והידוע, בעזרת הקפה והעיתון וההרגלים הלא חדשים. כמה עולה ספר תורה הייתה שהוא סמל ליציבות וקביעות – מיצרים מקובלים שהיא כולל טבע קבועים: הנילוס פועל זורם נעדר תלות בגשם, העבדות זו גם בכלל טבע, השושלת הפרעונית יש בימים אלה ומתמיד, ואפילו לאחר המיתה הפרעונים נחנטים ונשארים לנצח אותם.
יציאת מצרים נתנה פתאום תקווה לאנושות: תוכלו לפרוץ רק את המעגל הסגור השייך בסיסי הטבע העיוורים והקבועים בם הוא רק החזק שורד. ספר תורה מחיר לשנות את כל המציאות לגרום לאור השם לחדור בו ולהאיר שבו באור מוסרי. ניתן להרוויח מענה.
או שלא ממש לא אקסלוסיבי יציאת מצרים מגיעה בדרך של נפילות מצרים שמערערות את אותן רגש של היציבות הקיומית (הרי אפשרי נהיה להדרש לתוצאה מטעם יציאת מצרים כמו כן באופי אחרת, חסר שיפוץ סדרי הטבע): הנילוס הכל כך תמידי הופך לדם, יבש היציבה פתאום רוחשת כינים והשמש שתמיד זורחת פתאום נעלמת. הנ”ל מצבי חירום אשר מטרתם לערער הרבה פחות אחר היציבות שברשותנו, רק את הקיבעון, את האמונה ש’ככה זה נעשה וככה מתפעל יהיה’.
נוהגים לעיין לנאמנים למסורת כל אחד ‘שמרנים’ עד ‘מסורתיים’, אך למעשה, תשתית הזהות שנותר לנו הינו קרב שם ובשגרה, וחתירה מתמדת לשינוי”.
על ידי דף הפייסבוק https://www.facebook.com/SivanRahavNews/