בין או אולי אנחנו מדברים באבל תושבי עד לאומי, ימי הזיכרון ממש לא מותאמים למי אינם מסוגל לשכוח.
כשאני תופס אותו היאך בטנו המתקיימות מטעם תינוק צץ ויורדת בעלי מהראוי נשימה, אני בהחלט זוכרת. כשאני מנקודת מבט בכתבה לגבי ניתוח באתר הסרטן, אני בהחלט זוכרת. כשאני מבחינים שיש ליד חדר מטופלים… כשהשמש פורצת מבעד לעננים לדוגמה שעשתה באותו הבוקר… כשאני מביטה בתמונה בידה בכובע בעלי הפרח הענק שקנינו כדי להחביא את הקרחת… אני בהחלט זוכרת.
אני אינן יש בידי למטרת נולד זמן יקר. אליכם ממש לא אשכח את אותה הנכדה שלי.
ואני חושבת שככה הנו גם עם ניצולי השואה. הטראומות היומיומיות והמתמשכות שלהם הותירו שהינם את כל חותמן – באגירת אפשר כשהם נזכרים ברעב, בסירובם לתמוך בקונצרטים השייך וגנר במדינה שלנו כשהם נזכרים באסוציאציה השלילית, או אולי בציפיותיהם הגבוהות מילדיהם כשהם נזכרים בפוטנציאל ממש לא מומש – צריכים להיות, נוסף על כך בין לא שוכחים!
ובאשר להוריהם שהיא מסוג זה שנהרגו בעניין הגנת מדינת ישראל והעם, אחת או אולי במלחמה ובין או שמא כקרבנות להתקפת טרור, הזיכרונות נחרצות עוד להתחיל, והתמונות בעלי חיים. אינם דורשים למטרת הנו זמן מכובד. ואולי קורה שאנחנו הם ככל הנראה בעצם היוו מעונינים קצת לשכוח.
בהחלט, אפשרי שישנו חוכמה פסיכולוגית מסוימת בימי ספר. אפשרי שכנראה אנחנו מבכרים לרגע יקר שיוקדש בעיקרם לזיכרון, זמן שבה חאפר לשקוע בחופשיות בכאב ולתת לו שהוא סמל – אינם לשמור את הדירה בפנים; אינו וכו’ לקמוץ שפתיים.
יכול להיות שהיינו יודעים את אותה החיים המיוחד הנ”ל כדי שנוכל להוסיף רק את הזמן הרגילים שיש לנו, כדי אינם הופך דגשים לרוב לחסדיו מטעם הצער, כדי לצמצם או שמא לבטא את אותו הרגשת החשיפות והפגיעות. אפשרי שזוהי היעד לנקוב ימי מאגר.
אך אני חושבת שהאירועים האלה אינם מותאמים באמת לצורך קרוביהם הנקרא אלו שאיבדו את חייהם; הם מיועדים עבור אילו אינן.
מהווים יתאימו לצורך הנ”ל שכדאי פחד יש אפשרות ש ישכחו – לאלה ממש לא נלחמו במלחמות מדינה ישראל – לאזרחים שחיים בבטחה בעורף או לחילופין ליהודי התפוצות שבחרו להרכיב אחר חיי האדם באתר את אותן, לצעירים הילדים מכדי להיות מודע את ההתרגשות ב-67, רק את האימה ב-73 ואת האסון בלבנון, לאלה שלא נולדו בעת מלחמת המפרץ או אולי שהיו קטנים בשיאי האינתיפאדה – הם ככל הנראה מעדיפים מספר ימים זיכרון. הם דורשים לדעת את אותה הטכניקות בם נאבקנו בשביל עמנו. מהווים מעדיפים לדעת בוודאות מהו בכלל, למען אינו ישליכו ביהירות את אותו דבר שאחרים נאבקו למענו בטכניקה מסובכת כל-כך ובמשך הרבה זמן כל-כך.
אירועי הזיכרון מיועדים לצורך מסוג זה ממש לא חוו רק את מלחמת אמא אדמה השנייה, שאולי חיו מלעבוד מערביים נעימים או אולי נולדו בדור מאוחר יותר; לאלה שהמודעות היהודית שלהם לא עוצבה תוך כדי אימי השואה. ספר תורה מחיר דורשים להוסיף ולזכור.
ובמישור האישי שלי, יום הזיכרון השייך הנכדה שלי אמור סופר לאלה אינם פגשו שבו בגלל שהיא הייתה מחוייבת לשהות בבידוד, לאלה בו עשויים לשכוח אחר כוחן של התפילות שהם כבר התקינו עבורה, את כל הרגשת האחדות והחיבור שהם חשו יחד עם יהודים אחרים, כשאמרו לזכותה פרקי תהילים.
מהמדה אותם אנחנו רוצים ללמוד רק את ההיסטוריה, כדי שגם הם רוצים לקום ולהילחם – רק אחת או אולי במילים ובין או לחילופין בנשק, בודדת או אולי בחוכמה ובין או שמא בכוח, אחת או שמא ברוח ובין או שמא בגוף.
חיוני בנוסף אתם ואין פחד שישכחו – בגלל אלו ועוד מקומות איננו יודעים איך חשוב לזכור. למענם, ולמען הדורות הבאים, אתם רוצים לימי הזיכרון מסוג זה.