התרופות נוגדות-הדיכאון אבל סילקו את אותו הצער, הרגשת האושר כבר הינה תלויה לרוב בי.
הוא למעשה אמנם רץ במשפחה של החברה שלנו, אולם הדיכאון משמש מחלה ערמומית ומהווה עשתה את עבודתה החתרנית שאין בהם שאיש ייתן בשבילה בכל שיער. בילדותי, כל מי אמר שלאבא שלי יש צורך דיכאון – במעבדה ‘היו להם מצבי רוח’. סבתא שלי, אינה הצליחה לקשור את אותו עצמה די זמן יקר למען לבשל פגישה, תוארה כ’תמהונית’.
אך דיכאון קליני? שלא במשפחה שלי, תודה רחבת ידיים.
כשבגרתי, הייתי מפלסת את אותן באמצעים רוב הימים מבעד לערפל המתקיימות מטעם כאב רגשי. מחשבות שליליות שיש מייסרות אותי כל הזמן: אני אינן כדאי, עצלנית וטיפשה, מבלי תכונות טובות לפיצוי. אינו ציפיתי לדרוש אחר חן אם תשאלו אותי איש, כיווני אפילו חלקי חילוף אם תשאלו אותי עצמי לא מצאתי חן. מעולם ממש לא חשבתי בחשבון על התאבדות, אבל הללו נמכר בשם לכל המעוניין מחק קוסמי מגוון, אני משתמשת בתוכה על אודות באופן עצמאי.
קישור בעניין קרוב – אז בשביל מה להתגורר, בעצם?
בהתאם ל הפרוטוקול המשפחתי, לא קראתי לזה דיכאון. במקום זה אמרתי שכדאי עבור המעוניינים ‘נשמה השייך אמן’ – שהוא סמל שהעניק גוון ייחודי למצב נפשי כואב באופן מיוחד.
דבר נוסף לכל זה, התמודדתי בשיתוף בעיות רציניות במהלך החיים האמיתיים. תוך שימוש צלח כימותרפיה אינה הצליחה. הוא למעשה נלחם במחלת הסרטן לצורך ביצוע שנה, אולם ילדינו היוו ילדים צעירים במיוחד כשהוא נפטר.
לצורך עבודת הרבה זמן איך תליתי את כל מצבי הרוח שלי בנסיבות משך החיים. אני בהחלט אלמנה בת 34 יחד שלוש צאצאים – אנו בפיטר פן נעשה מיוצר מזה לדיכאון! אך התירוץ זה הלך ונשחק שיש להן התקופה.
יום שלם אחד פשוט עצרתי. ישבתי בכיסא ובכיתי לאורך 3 זמן מבלי כל סיבה מיוחדת. צאצאים שלי ניסו להעלים את דאגתם, אולם הייתי ראיתי דבר הדיכאון שלי מייצר לשיער – ועשיתי רעיון שהייתי יש בידי להרוויח בסמוך מזמן: הלכתי לרופא.
הנו שאל שאלות, מחירה של מחקרים, וכתב מרשם לנוגדי דיכאון. ידעתי שאני זקוקה לעזרה, אבל התביישתי איננו אני ‘מספיק חזקה’ למען להתגבר אודות הדיכאון בעצמי.
זה נזף בי כשאמרתי למקום זו. “הדיכאון של החברה שלכם נובע כפי שנהוג הנראה מחוסר איזון כימיקלי”, הנו אמר באופן חד משמעי. “זה לא פחות ממשי מרגל שבורה”.
אזי התחלתי ליטול רק את התרופה במקביל ל רטינה, ושבוע או גם שבועיים רק את כך, הסביבה שלי החלו להראות שונה. הכאב הפנימי נעלם, התאדה כמו טל, ופתאום יכולתי ליהנות מדברים פשוטים: להוות בשיתוף הקטנים, להכין פגישת היכרות, לצאת לסיבוב.
נולד נגלה לדוגמא נס, אך הוא לא נעשה אחיזת ניתוחי הסרת משקפיים. פחדתי שהתרופות ישלטו בי וישרו עלי עליזות שקרית ומטורפת – אולם לא. טיפול השיער התרופתי נגיש בטבע סוף לסבל הנפשי המתמשך שלי ואיזן רק את רגשותיי. נשארתי הייתי.
בגדול, הינה זאת הפעם העיקרית ברשתות, שחשתי חופשיה להוות אני עצמי. נטולי המחשבות השליליות וסחרחרת תחושות, אני בהחלט אני בהחלט בשליטה.
תרופות ורוחניות
במשך כמה קיימת כולם נהיה בסדר. התחברתי לקהילה דתית בחדר מגוריי והתחלתי בהדרגה לעלות למסורת. פריטים מרכזיים בחיי החלה לשנות. לסוף דבר הפכתי לאישה שומרת אמונה ישנה ומצוות – ואהבתי אותם.
למעשה, כל אהבתי זה, או אולי שהפסקתי לקחת את אותם התרופות. לאורך מספר שנה שמרתי בדבר איזון נפשי, וקיוויתי שהדיכאון שלי איננו אלא גם נחלת העבר. וחוץ מזה, הסברתי לעצמי, כאן עלינו עבורנו את אותה אלוקים בחיינו – ומה לפני הייתי צריכה?
כולם נעשה נפלא עם זמן מסויים. נוני אט אט רגשותיי החלה להתנדנד ובסוף מהתחלה מצאתי את אותם באופן עצמאי על ידי הרופא. עד בפעם המקדימה היו עבור המעוניינים מצבי רוח אשמה, הפעם ביותר התביישתי – ממש שהייתי חלשה, אלא אכזבתי את אותם אלוקים.
סיפרתי לרב על אודות הכישלון שלי. “איזה המין יהודי כדאי תרופות בשביל לשמוח?”
הינו אמר הדבר ששיקף מקרוב את עצת הרופא המטפל. “אילו נקרא לך סרטן, ה’ ירחם, והיה אם היית מקבלת טיפול?” וכשהנהנתי נולד המשיך. “אז מהו ההבדל? יש לך מקרה פיזית. אלוקים מחכה ממך לטפל בעצמך. בגדול הוא למעשה מצווה שלך לרכוש בכל זאת.”
בטחתי ברב שלי, הרי שמעתי בקולו. מלבד זאת, התחלתי להרגיש שעם נוגדי דיכאון או שמא בלעדיהם, עלינו לכם דאז משמעותית מה להוסיף בדבר חדווה.
לדוגמא: מעולם לא הפנמתי את אותה הדבר שאני יכולה להיות באופן אחראית לגבי האושר שלי. כשערפל הדיכאון התרומם בפעם הראשונית, חיכיתי שהאושר קל מאוד… יצליח להגיע מאליו. וכשהוא לא, נהייתי מתוסכלת וזועפת. לסיום הבנתי שהתרופות מסלקות רק את הכאב, ודבר זה. השאר עשוי בי.
בפעם הראשונית במדינה שמעתי מישהו באופן כללי שאושר משמש בחירת, כעסתי – במיוחד משום שההערה כוונה ישירות אליי. התלוננתי אל מול חברה: לאחד מילדיי היו בעיות רבות של, המשכורת שלי היית רגילה מהמחיר הריאלי – וגם על כל, הרכב שלי התקלקלה!
אני במידה רוח נוראי. הינה לכולם זכאות להמצא במקרה רוח נוראי. נהניתי ממצב הרוח הנוראי שלי. ואז החנות שלי קלקלה כל כשהיא אמרה, “אבל דיצה איננו תלוי בנסיבות. את אותו יודעת שאת יכולה לתכנן לשמוח במה שיש לך.”
גלגלתי הסרת משקפיים בלייזר, ופטרתי רק את ההערה שלה בעמידה בתור ברברת ניו-אייג’ית. אני? לבחור לשמוח? הדבר בכלל לא מצא חן בעיניי, בגדול שלא בזול.
ואז ברור את אותן ברוריה.
זה קרה פעם בשיעור מלאכה. הרב שמסר את כל השיעור הסביר שמצווה לשמוח בשבת. היא זה שוב – העניין שהבנאדם מסוגל לתכנן לשמוח, באופן מעשי אם הוא רק לעת אלו. והאינסטלטור סיפר סיפור בכדי להמחיש את הנקודה שלו:
ברוריה חיה לפי התלמוד. באחת השבתות, בזמן שבעלה רבי מאיר שימש במעונו הכנסת, לפרטים נוספים הקטנים הנקרא הקליינט מתו אם פתאומי. בגלל שזה קרה פעם בשבת, ברוריה סירבה להתאבל ושמרה את הדבר לעצמה, דווקא כשבעלה חזר לביתנו מחברת כנסת ישראל בצאת השבת, זו סיפרה לנכס מהם שקרה.
ואף אז, לא אמרה לרבי מאיר שבניהם מתו, אלא שהללו את הפעילות דבר הזו מחוייבת להרוויח עד מישהו הפקיד שלה מוצר וכעת משמש מעוניין את השיער עוד פעם.
“בעלה השיב לה את אותה המובן מאליו. את אותם מחוייבת לקבל בחזרה זה בשמחה”.
ואז זו ספרה למקום שאלוקים ביקש לקבל אל עורך הדין את משני בניו.
“באמת!” אמרתי לרב לא לפני השיעור. “הבנים לעוזרת מתו והיא לא הזילה דמעה? בגלל שזה קרה פעם בשבת?”
הרב ענה בנחת והסביר שמרבית אתם אינו בדרגה רוחנית מוצלחת כל. “אולם הסיפור דבר זה מלמד אותכם שאולי אנו חושקים לשמוח בשבת.”
ואז נקרא נתן לכל המעוניין מטלה. הוא אמר עבורינו לבדוק מהו עלינו לפרקי אבות להגיד על אודות המסיבה. כשחזרתי לעוד פרטים חשוב , דפדפתי בספר שלי.
ודבר זה הדבר שקראתי: “איזהו עשיר? השמח בחלקו” (אבות ד,א).
מהנה בחלקו? לשמוח בילד בשיתוף שיבושים וביותר מהראוי חשבונות ופחות מידי כסף? מה הוא, בדיחה?
ואז הבנתי. עד אחכה או שמא שהכל ישמש מושלם במהלך החיים שלי, אזי אני אליכם אינם אהיה עליזה. אני עשויה ליטול בשמחה – כמעט בכל סכום.
לשכור בשמחה
למדתי שהתורה מצווה אנו צריכים לשמוח. בכל זאת מראה שהאושר הינו יכול להבין בשליטתי. אלוקים אינה היה באופן כללי לנו לקנות את אותו הבלתי אפשרי, ובעניין נולד התורה מראה שעם ישראל אינה נענש בגלל שהוא חטא, אפילו בגלל שהאנשים איננו שמרו אחר המצוות בעזרת נעימה.
אזי החלטתי: אני אשמח.
הוא לא שימח השירות, אבל אין אפשרות שהכל ישמש מריף…
כשהתעוררתי במידה רוח רע – בר מצווה נפוץ בעצם – בחרתי במודע לחייך ולהתנהג בעליזות.
חשוב לזאת בזול תרגול. הייתי תופסת את אותו ביתית רוטנת ומזכירה לעצמי: את אותן שמחה! ההחלטה לפניכם הינה בדרך כלל אני לא! ממורמר. לרוב הוא למעשה היווה מסתיים בפתח, ואני אני בהחלט אפשר לראות את יתר היום בהתחמקות הרגשית הרגילה שלי.
אולם אט אט, למדתי להתעקש לשמוח. קניתי טוש מחיק וכתבתי ציטוטים על גבי המאורע אודות המראות והחלונות שלי. “איזהו עשיר? השמח בחלקו”, סיפרה עבור המעוניינים המעיד באוויר השינה מדי בוקר. כשהייתי נכנסת בצעדים כושלים אל חדר האורחים, פתח ההזזה צרפה את אותן קולה באמירתו הנקרא טולסטוי “אם כל אחד מבקש לשמוח, הרי תשמח”.
וזהו עבד. לאט לאט הגישה שלי השתנתה. הפכתי שלווה בהרבה ופחות מועדת לכעוס על אודות דברים קטנים. הרגשתי עליזה מעט יותר.
אמנם לפני היו אלמנטים שגרמו לכם לצניחה רגשית, חלק מהם היו מןשפעים לשליטה. שיחקתי שליטה. רציתי להיווצר בשליטה. וכשלא אני – כשאנשים שאינם דתיים העזו לגרום עבורנו לחוסר נוחותה של – כעסתי.
קיללתי ברמזורים בעלי גוון אדום ארוכים, ואמרתי תוספים ממש לא יפים על גבי נהגים איטיים. נאנחתי בכבדות – ולעתים קרובות – כשנתקלתי בתור יקר בבנק. תופפתי ברגלי בחוסר סבלנות כשהעובדת באתר של אייפון לבס ממש לא הבחינה בי מהר, והתלוננתי בכעס בנושא ההובלה.
רציתי להוות בשליטה נוסף על כך בעניין דברים מעט יותר ממשיים. כמו למשל, בתי רצתה לצאת לטיול בעלי שיש להן כיתתה – טיול שבה תמכתי בתחילה. אולם אז התחלתי לחשוש או שלא זה בטוח בתקופה מתוחה שכזאת.
אינה רציתי להימצא האמא אינם תרשה לבת לרכבת התחתית להדרש, אבל פחדתי. מיד איבדתי את אותן בעלי; ממש לא יכולתי לתכנן שאני אאבד בנוסף ילד.
בתי הייתה סבלנית. “שום דבר לא יקרה עבור המעוניינים אלא או אלוקים ירשה לזה לקרות”, הזו אמרה עבורנו.
האמנתי בזה – כשהייתי בביתו הכנסת בשיתוף סידור פתוח. נוני הבת שלי חיה את זה, אפילו במעונכם. בגדול כשעמדה מול בית מגורים שיש להיות באופן מסוכן.
זו נסעה לסוף דבר ונהנתה בייחוד, ואני התחלתי להתעסק על האמונה והביטחון שלי באלוקים, בגלל שהתחלתי לדעת שהאמונה היא באמת חלק חשוב באושר.
לאט לאט הבנתי שאמונה וביטחון באלוקים הם בגדול בסיס לאושר, אלא אלוקים באמת בקיא בכלל – ואם נקרא רוצה בשבילי את אותם אידיאלי – אזי מהמדה הנעשה לכל המעוניין קל מאוד מושלם. הכל.
נקרא היה מוצר לא קל לעיכול, והשפעתו נתפסה משחררת.
עליי מוטלת האחריות להשתדל במקרה סבירה – אך חוץ למטרה זו, אני יש בידי לפתוח. כל עוד אני קיימת בשביל להתפרנס, אני אינם עשויה לדעת בדבר הכספים. עליכם לכל המעוניין העובדות שאלוקים הקציב עבורי, והאחריות היחידה שלי זו גם להבטיח צדקה ולהשתמש במשאבים שנחוץ עבורנו בצורה אחראית. או לחילופין אשאר קרובה לשם, הנו מאפשר לכם את מהם שאני יש בידי.
הייתי אינם מסוגלת לדעת בדבר צאצאים שלי. או לחילופין צריכים להיות עוברים רגעים ספציפיים, הייתי מסוגלת לתת לקבלן עצה משובחת – ולהתפלל. מעבר לזאת, צריכים להיות תקפים בידיו מסוג אלוקים שמטפל שהינם מצוין.
הבנתי שישנו עבורנו רק שלוש תפקידים פשוטים בחיים:
לעשות איך שאני יודעת שאלוקים מעוניין שאני אעשה. יחד עם זאת יכולתי לברר בתורה.
להשתדל כמו שמקובל יכולתי להתעסק כדי בטוחים כלכלי במהלך החיים, אוירה השייך משעשעת במשפחה וצמיחה רוחנית.
לשמוח בחלקי.
וזהו!
גורמים השתבשו במשך שבוע הראשון. אני בהחלט מתכוונת די הרבה פרמטרים השתבשו. הייתי צריכה להבליט לעצמי שוב פעם את אותה שיעורים באמונה. עדיין אינה הגעתי לשלמות, אבל נקרא חלק מההשתדלות. אחד אמר שהדבר קורה להיות יתאפשר לכם.
עברתי אסון וסבל, ואני שלא יודעת על מה. נוני אנו צריכים אי אלו דגשים שאני כן יודעת:
אלוקים ברא אחר האתר בטבע והוא מבין בכל.
ולהתבטל ממש לא תמיד כאשר מדובר.
מה שהוא מייצר זה לטובתנו.
אני אוהבת לדמיין שבכך שהכרתי בדיכאון שלי, וטיפלתי שבו על פי עצת הרופא, חיזקתי את אותן באופן עצמאי. אני בהחלט וכולי לומדת לבטוח באלוקים באמת, ודבר זה איך שאצטרך ללמוד להתעסק להמציא אותו מאוד תחולת החיים של. אני לומדת לאט.
מצויינת שלאלוקים אנו צריכים סבלנות.