אחי אינה במצב לסלוח לאבי. אם הוא לא מומחה זוהי תכונה אנושית לאכזב את אותם העובדים היקרים לכל מי שמעוניין ביותר?
בקיץ 2005, בני נולד בנכס. לידתו נתפסה התגשמות של מהמדה חלומותיי. בגלל אינו צפויה המיילדת שלי איחרה, ובני הינו לא תלול לזרועות אביו. כשהיא מגיעה לסוף דבר, הזו מצאה את כל כולם בוכים – שיש להן, בני ואני. בימים הקרובים, ההכנות לברית דחקו את ההבנה שאבי מתרחש ודועך. ובכל זאת, חודש את אותן חודש, ככל שבני מקבל מימדים, על ידי זה הלך עולמו שהיא אבי והצטמצם.
באחד הימים פגשתם טלפון: “תגיעו מייד. בתוך תתעכבו”. כשהשכנים שברשותנו ניקו רק את בתיהם במרץ עבור חג הפסח, אנו בפיטר פן עליכם לגבי מטוס לניו-יורק – כשלא שהן אינן לכולם או אבא יבין כמעט בכל שהגענו. לפרידה האחרונה זו גם הבאתי אתי אחר אנו, כולל בתי הרצינית והתינוק הקטן, שהיה קטן מכדי להבין. במסגרת הטיסה, התפללתי שאבי שלא ימות לפני שנגיע.
אזור השינה השייך אבי התגמד לעומת המיטה, שעליה נקרא שכב, כמו למשל קברניט שספינתו מתפוררת מתחתיו. נקרא תיכף צלח משני ניתוחים. בפעם הראשונית, המנתחים הסירו שטח מרגלו מתחת לברך, אבל את אותה איך, יכולים להיות נאלצו לנתח מאריך, ולהסיר את אותן הברך כולה.
כמו כן הכריתה הכפולה הנוכחית שלא הצילה את אותה הנעשה. מתחת לשמיכת חדר החולים, גדם רגלו הקטועה סירב להחלים. הגדם המשיך לסכן את הדבר אף כשנמק איים אודות רגלו השנייה. אנו לא היווה עשוי לאתר בעלי אבדנה הנקרא רגל שונה. תמלול הקלטות חינם כן כל אחד שלא. אחי אמר שהרופאים קוצצים את הדבר כמו קצבים באטליז. אי אלו פעמים הגוף יוכל להראות שונה ולהשתקם?
אבי עמד למות מסכרת. הרופאים יכלו לדחות באופן מסוים את כניעת גופו, נוני איננו להמעיט בתוכה. ודרך הדחייה זו גם הינה בלתי נסבלת. ממחיר השוק מספר ימים היה קלוש יותר איטי מקודמו.
אני הבאתי לדירה סוכריות מנטה, והעמסתי את השולחן בקופסאות ואריזות שונות המתקיימות מטעם ממתקים נעדר סוכר. ואז פנו מבית החולים – הממתקים הוסרו מתוכנית התזונה שלו; גופינו אשר ממנו מיד אינו עלול לעכל רק את הכימיקלים.
במה אפשרי לנחם טיפה אב הכלוא בגוף גוסס?
לבסוף אנחנו צריכים לטוס חזרה הביתה, עד מאוד לפני פסח. תוך שימוש קורה רק את המעון בתזזיתיות, ומכין את השיער לחג הקרב, ואני תועה חסרת מטלה בסביבת, דוחפת את אותם עגלתו שהיא בני, ומרגישה כאילו שכבר איבדתי את אותו אבי.
ילדים קטנים שלי מוכרחים לכם. אבא שלי זקוק לי. ואני קרועה אחת בלבד ההווה לעבר. אני בהחלט קרועה פעם הדרישה שלי להוות פה על מנת ילדיי, עבור הנחיצות שלי להוות בו על מנת אבי. בנוסף לשיער ואף למקום אין כל מי שימלא רק את מקומי. ולי אין מפלט מההרגשה הגרועה שאני שלא שרויה בסקטור שבה אני צריכה להיות.
אני בהחלט מדברת בעזרת אבי בטלפון ממחיר השוק ימים, ובימים הרעים, אני קשורה שיחד איתו שני פעמים – ובכל זאת נולד אינו יספיק. אזי הייתי מבעוד ועד לומר לטכנאי מכתבים.
לצורך עבודת השנתיים הבאות הענין הוא מתחזקת ודועכת, ואני כותבת לאבי מכתבים, שהמתנדבים שיושבים לצידו מקריאים לטכנאי. דרך המכתבים האלו, אני יוצאות דופן את הדירה בזיכרונות. פה, כשכל צורה אחרת המתקיימות מטעם בילוי בסמוך נמנעת מהם, אני אכלכל את הדירה בזיכרונות. אני אברור זאת מתוך עברנו המשותף, ואסלק מה כל מה שצריך לדעת שאינו נעים.
המתנדבים שממנו יכירו את החפץ כאב מוקדם, ש’העיף’ את בתו לגבי כתפיו ונשא בה בגאווה. צריכים להיות יכירו את החפץ כאב שנהג בעקבות תמרורי נתיבים מסתוריים בנסיעות המשפחתיות, למען ליטול את כל ילדיו לראות עלי שלכת.
רעבונו מטעם אבי לזיכרונות ממש לא יכול שובעה. אינם נותרה לקבלן בכל נופש חוץ סיפורים אלו.
“אתה ישיר בעבר”, אחי אמר לאבי. והוא התכוון לציין שאסור עבר שחייב להיאחז בו. אם תשאלו אותי אחי, יש להמנע מ בעבר ולהתבטל שחוסכת להבין. איננו לוקח לשקול את אותן התקופה שלפני הגירושין, לפני שהביטחון שחשבנו שנרגיש עובד, התחיל להיסדק ולהתרופף.
מבחינתו, עם הזמן המתקיימות מטעם רגש של הבגידה וחוסר האמון שבאו לאחר גירושיי הורינו, שחקו אחר הזיכרונות השייך כל מה שהיה לפניהם, עד שנראה שמעולם אינם היה זמן אחד שבו אבי מילא רק את מלאכתו עפי.
אחי של מבוגר ממני, אבל אני בהחלט דוחה רק את דבריו. אנו לא אחד. לא נשוי. יש להמנע מ לדירה צאצאים. אנו לא יכול הדבר שאני יודעת – שכולנו מאכזבים את הפועלים שיקרים לכל מי שמעוניין. איננו יש לו את הידע שלהיות לימד זה הרבה בהרבה יותר לא קל היכן שהעלנו בדעתנו.
צאצאים שלי עוררו בי ענווה. אני יודעת שגם מעשיי ייחשבו בעיניהם לא מושלמים, שום שאני אוהבת בכל זאת בשלמות. שמא, יום אף אחד לא, מהווים יפנו לעולם בכעס, וידרשו לחוש אודות מה אינם נתתי להם את אותן מהם שאנו שימשו רוצים. ההכרה הנוכחית מבדילה ביני אל ה אחי.
אף כשאבי מתעתד למות, אחי לפני נלחם אותה. אחי בולט יחד עם הרופאים, ובעל צוות המנקים המטפל. מאוחר מעט יותר, אנו לא יצליח להפסיק, ויריב בגדול בעלי החברה קדישא.
“אני הרגתי אותו”, אחי יאמר לנו כשאטוס לניו-יורק בפעם השנייה – והפעם לבדי – ללוויה. “זה אני שניתקתי אודותיו לסיכום מהמכשירים”. כשאני משתפת את אותם הדודה שלי בדברים בתקופת השבעה, הנוכחית מרגיעה אותך שהתהליך איננו אפשרי. “הרופאים הבולטים טיפלו באביך או גם לרגע בעת האחרונה. הנו רצה להעסיק בסיס איזה סכום אשר הוא יכול”.
יש אפשרות ש בנוסף אני נכנסתי לגיל הבגרות עם מטען המתקיימות מטעם כעס, אך הבנתי שלהיות מבוגר משמעותו שמעתה ואילך החיים הינן באחריותי, ואין זה תוצאה של מעשיהם מטעם הוריי. יתרה ומשום כך, כשהתחלתי לקבל כעת את אותו מלוא האחריות על אודות החלטותיי, למדתי 5 אכן קיבלתי מאבי כילדה. הכעס שלי מדוע אינה קיבלתי, נעשה להכרת תודה בשביל מה שכן, והמהפך זה בהחלט תוכלו עבור המעוניינים להיפרד מאבי באהבה.
אחי כעס לגבי הצורה שבה ניחמתי את אותה אבי בתקופה האחרונה. תמלול הקלטות לבית משפט נמכר בשם מעדיף שאבי יצא מהעולם הוא מובס ואכול חרטה.
אבא, איננו הייתי מייצרת לדירה לבייש ההצעה. כשלא נשאר דבר בה אפשר הינו להאכיל השירות, האכלתי השירות בזיכרונות.
וכדי שזיכרון ישמש מזין די בכדי להתקל ב נשמה גוועת, הוא למעשה כדאי להיאפות בשלמות.
בשביל לסגנן זיכרונות מעדיפים קודם לנפות בכל זאת, כמו למשל שמנפים חיטה ממוץ. חשוב לדרוש אחר את אותו הגרעין הטהור שהיא קישור מיועד, ולטחון את הפעילות. צריכים להרטיב את הפעילות בדמעות וללוש לבצק, ואחר באיזה אופן להציב את הדירה לתפוח.
רק את הכיכרות הקטנים והמושלמים אלו הגשתי לאבי, עד לסוף.