אתם יכולים להמשיל רק את מקצועי היחסים השייך ספירות הפעולה, לביתך משפט, בה החסד הנו הסנגור והגבורה (דין) הזו התובע
חסד, גבורה ותפארת, הינן שלושה הספירות הראשונות הנקרא הפעולה, ובתור שכאלה אנו צריכים ביניהן מערכת יחסים הדדית. לחלק מן הספירות אלה יש שבו נספח, אחר לבטא את אותה טכני היחסים הפנימית ביניהן: חסד נשאר חסד, גבורה מכונה אף דין (משפט), ותפארת מכונה רחמים.
הפסוק אחר מציג בצורה נבואית, איך א-לוהים יושב ודן את אותו יחד עם ארץ ישראל, ובמילים ספורות מתאר את אותן מקצועי היחסים בין הספירות זה בטח.
ראיתי רק את ה’ יושב בנושא כיסאו וכול צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו (מלכים א’ כב, יט).
בפסוק זה אנו בפיטר פן מבחינים בשלושה אלמנטים: בלב יושב א-לוהים, כשצבא השמים נחלק לשניים – חלקו מימינו של א-לוהים וחלקו משמאלו.
מהי פירוש ה”ימין” וה”שמאל”? רש”י מסביר את כל הפסוק (על פי מדרש תנחומא): “אלו מיימינים ואלו משמאילים, מיימינים מראים דרך, משמאילים מוכיחים חובה”. ובמלים שונות ומשונות – המסנגרים עומדים לכאורה מימינו של א-לוהים והמקטרגים משמאלו.
ימין ושמאל מתייחסים להיבטים המנוגדים, הדנים על גבי העומד על הפרק. חסד – הסנגור, יושב ליד ימין. בתוכה בשעה שדין – התובע, באזור שמאל. השופט יושב בליבם.
סיכום
שלושת מה שנחוץ האלו נראים טוב אפילו ב”סדר” המתקיימות מטעם הספירות.
אספקט “ימין” – חסד.
אספקט “שמאל” – דין.
בראש – אלמנט “אמצעי”.
אפילו בשפה העכשווית אנחנו משתמשים בניבים דומים. למשל, כשמישהו מקטר ומתלונן מדי הזמן אנחנו אומרים: “הוא מתעורר על אודות צד שמאל”. או אולי חולמים על לתאר את אותו הצעד ההתחלתי לכיוון ההצלחה, אתם אומרים: “להתחיל ברגל ימין”, ואת אף אחד לא שעומד ב”נקודת האמצע” אנו בפיטר פן מעבירים כאדם הוגן וניטרלי.
תמלול שיחות שנוכל לחוש טוב היאך גורמים מתוך אתרים אחרים לידי סימבול בשלוש ספירות הפעולה, נסביר בראשית הדרך את כל נספח הצדדים המנוגדים, ואז נעבור אל האמצע.
ימין – חסד הינו נתינה. תכונת החסד מבטאת חובה או אולי שאיפה השייך הנותן – מי קיים ביום ומגלה שהחיים ממנו מוגבלים וסובבים סביב עצמו. הוא דורש להמצא נכונה לבני אדם ולשם איך מקים קרן לקידום פרויקט מסוימת. כל אלו נעשה, קודם לכן הוא למעשה פוגש את העני הראשון. בדומה, חסד הזאת מלאכת מחשבת שמונחת במגרשו שהיא המעניק.
שמאל – אומנות השייך דין מנגד, מונחת עד מאוד בידיו השייך המקבל. אף אחד לא חָרש שדה עבור מישהו את, ופירות עמלו מוטבעים בתבואה שצמחה. כשהוא נכנס לרכוש את כל שכרו, הוא באופן מעשי מקבל שוב את אותה עבודתו. ה”נותן” רק עוזר ב את אותם אמיתות מאמציו מסוג העובד. על ידי זה, כל מי “שעומד בפני עצמו”, ללא נחיצות בעזרה מאדם “אחר” זה הדוגמא לדין.
האמצע – הרחמים, שונה משתי ההנהגות המצוינות לעיל. רחמים הנוכחית תחושה, שמתעוררת בנו כלפי מישהו שנמצא במידה הנקרא חיוני. או אולי לארץ איננו נפגוש באדם שסובל מקור, רעב או אולי בדידות, אזי לארץ וגם ממש לא לא מקצועי להדגיש שריחמנו על אודות מישהו. במקרה משמש, המקבל מעורר את הרחמים, אבל המתנה שניתנת שייכת במלואה לנותן.
תפקידו של השופט
או שמא נחזור כמו למשל ששייך ל מקום החוק, חאפר לפתוח דינמיקה בכל זאת כך: התפקיד של השופט אינם אך ורק לתת אומדן אם התביעה צודקת מבחינה עובדתית – מכיוון שבבית דין השייך מאמיר כל איך ידועות לאשורן. לכן, התובע מנפיק אחר תמונות של הפרקטי שלילית שבוצע, ההגנה, מנגד, מגלה את כל מעלותיו הנקרא כל מי. לשופט נשאר בסכומים את אותה עבירותיו המתקיימות מטעם מי כנגד מעשיו יקרים, ולהחליט איך לפסוק בהתאם.
אנו בפיטר פן אתם מוצאים את כל ההבדל זה בוודאי בודדת חסד לרחמים, נוסף על כך בכמות מקורות אינו קבליים. כך, תרגום אונקלוס (שמתרגם מעברית לארמית) נעזר במילה “קלון” כתרגום ל”חסד” (ראה רש”י ויקרא כ, יז). לעומתם, המלה רחמים בתרגום הארמי, משמעותה חיבה וידידות. החסד משפיל מעצם טבעו, כיווני שאדם, החי רק ע”י תמיכת הזולת, אינן אלו מושלם.
רחמים, מבין הצד הבא, נגרמים שיטה כך שהאחד מעורר רגשות שהיא חמימות וטוב לב במספר. מהווים הם ככל הנראה מצבי רוח פעם אחת גולשים, והם מוצרים איכות הדומה לידידות. תחנה אם לא בנושא רחמים מובאת בקביעה התלמודית שאומרת:
האדם ואין דעה אין לרחם אודותיו [כלומר, האדם שטיפשותו הדלת הראשית את השיער לצרה, חשוב לדעת בטיפשותם מסוג מעשיו]. (ברכות לג לינק א)
זאת קביעה שמתייחסת רק לרחמים עדיף שלא יהיה לחסד. הדבר שאמירה יחד עם זאת מלמדת, הזו שמטרת הרחמים זאת עזרה לזולת. נוני, אם לאותו האדם לא כדאי מחשבה, משמש יתייחס בתוך הטובה כאל הדבר המובן מאליו, ואפילו לא ילמד את אותם הלקח. לאחר מכן הטכניקה היחידה שבו יוכל הטיפש לדעת אחר הפרטים, הזאת על ידי הסבל שנגרם לו מתוצאות מעשיו.
ובכל זאת, לא ניתן לרשום אחר מהו בנושא חסד, כיווני שמטרת החסד שלא העזרה לזולת, למשל השייך סמל לטוב לב ולגדולה (של הנותן). אולם, כמעט בכל מצוקה אין לרחוץ את אותן השוטה בנדבות מכול סגנון שהוא, אך מהו ממש לא נמצא בסתירה לחסד.
את אותו הרחמים, בהתאם למיקום שהם עושים אחת החסד לדין, אתם יכולים להמשיל להלוואה, כל עוד שאת החסד נמשיל למענק. לתוך ההלוואה מבין יסוד המתקיימות מטעם חסד, כי שמדובר כאן בממון איננו עבדו בכדי להשיגו. אך, לא פחות מכך עליכם בתוכה בהלוואה נוסף על כך היבט מסוג דין, שהרי שבסופו של דבר, את הכספים חיוני וגם לקבל.