גדולתו הנקרא אדם נבנית בדבר בחירותיו היומיומיות, בחירות שנראות לכם חסרות משמעות.
שאול לוי זה הזמן למקום קניית מוצרי התכשיטים שלו במרכז היישוב בעת בוקר לא מעטה, לפני זמן רב הפתיחה. רון, סוחר יהלומים, מגיע לקניית מוצרי בתוך חשק נלהבת לספק לברר איזה סכום יהלומים קטנים. השניים התמקחו ביניהם על גבי עלותם. רון הינו טיפוס הפכפך, ככה שבסופו הנקרא המו”מ הנו עזב את האגודה בכעס, כשהוא מותיר כתבה הבאה מילים ארסיות.
כיהודי דתי מאמין, שאול הקפיד עובד לעשות עמו לעיסוק את כל התפילין ממנו. זה היווה מניח תפילין, קורא “קריאת שמע” ומוסיף תפילות רחוקות. באותו יום, שאול הוציא את אותם התפילין מהנרתיק שאיתם, החל להבין רק את התפילין מסוג יד, ופתאום הבחין במשהו נוצץ בעניין האיזור. זה עלה אותו וגילה כאשר מדובר ביהלום גדול, בכמות מטעם כחמישה קראט, שכדאי בערך 50,000 שנוח. היהלום נפל יתכן ו מכיסו שהיא מתווך היהלומים.
שאול החליט להתקשר לרון בזמן שהינו יסיים להתפלל. הוא לא נמכר בשם גנב. זה בגדול לא העלה על דעתו לשמור בעזרתו יהלום שאינו שייך לשיער. שאול המשיך לתכנן את אותה התפילין ששייך ל יד, כשהוא מלפף את כל רצועות העור סביב זרועותיו ואצבעותיו. להבא הניח אחר התפילין המתקיימות מטעם ראש והרים את אותה ארגון התפילה.
באותו דקה הכתה בתוכה משמעותה המתקיימות מטעם הבחירה שלו: היאך הינו יהיה יכול להתפלל, כשקיים ברשותו שואף שלא משוייך לו? היאך הוא כשיר לממש קשר עם הקב”ה, בזמן שאדם את ללא ספק בגדר במצוקה ממש גדולה בחיפושיו את היהלום שנעלם? מנגד, רון התייחס לחדר בדרך יספיק נבזית באותו הבוקר. למה הוא צריך להפסיק את אותה תפילתו דווקא על מנת להרגיע אחר מצוקתו הנקרא רון? דבר יהווה כל נוראי או אולי נקרא ייתן לרון להתפתל מדאגה עם 15 דקות נוספות?
שאול ידע רב את אותם הסיפור מהתורה בנושא אברהם אבינו ושלושת המלאכים. אברהם אבינו שימש בעיצומו של התראות נבואי בעזרת הקב”ה, כשהבחין בשלושה מלאכים העוברים לתחום אוהלו. נקרא קטע את אותם החוויה הרוחנית, בכדי לבצע רכישה של את כל המלאכים אל אוהלו, להבטיח לקבלן את המים מרעננים ומזון לשובע. אתיקה ההשכל, אפילו לכולם המדרש, נקרא שטוב יותר להידמות לקב”ה עוזר לדבר אתו.
שאול בחר – זה הניח את אותן ארגון התפילה, הרים את אותן הטלפון והתקשר לסוחר הנדל”ן היהלומים. “אני שלא יהיה מסוגל לדבר עכשיו!” צעק רון בגסות אל הטלפון. “איבדתי יהלום בכמות חמש קראט, גם אינן הינו משוייך לכולם. הייתי אצטרך לשלם עליו או שמא גמר חיי!”
“אין לכל המעוניינים העובדות לדאוג” הודיע לקבלן שאול. “מצאתי את כל היהלום אל האגודה שלי. הנו ממתין לך נמצא, גונן ובטוח”. בסיום ששאול העביר את כל השדר אשר ממנו, הנו שב והתרכז בתפילותיו אל הבורא.
בזול מחצי שעה עם סיומה של שנפתחה חנות התכשיטים, עבר לידה אף אחד לא בגיל השלישי, אינה מגולח, מערכות בגדים טובות בגדים מרופטים. הנו עצר מחוץ לחנות והציץ לתוכה מבעד לחלון הראווה. נקרא סימן למוכרת לצאת החוצה לקראתו. מי הוא למעשה ניווכח לדוגמא חסר-בית משוטט, אינן יכול להרשות לעצמו באופן מעשי כוס קפה, אפשר וחומר את אותם התכשיט הזול בייחוד ששאול החזיק בחנותו. המוכרת העיפה מבט לעבר שאול, אבל יצאה בצייתנות לכיוון אודותיו אף אחד לא מבוגר ושאלה, “אפשר לתת סיוע לך?”
“כמה צץ השרשרת הזו?” שאל בני האדם המבוגר, והצביע לכיוון חלון הראווה.
במאמץ להדחיק את אותו צחוקה, ענתה המוכרת, “השרשרת זאת עלותו 20,000 שקלים”.
“וכמה עולים ועולים העגילים האלה?” חקר המבוגר.
המוכרת, כשאילו המשיכה רק את התהליך, ענתה, “העגילים האלו נגללים 10,000 שקלים”.
“אני אקח את אותה שניהם” הכריז המטופל המבוגר.
הוא מיוצר אל תוך החברה, שלח רק את ידו אל ארנק עור אמיתי בלוי שהחזיק בידיו, הוציא ומנה 14,000 שקל במזומן, בעוד שאול והמוכרת בוהים שבה בהלם שופע.
כעבור אי אלו זמן קבוע, נכנסה למקום מכירת אישה שנראתה לדוגמה קבצנית. האישה, לבושה בבגדים בלויים סופר, הניחה את אותה השקים שהחזיקה בידיה והחלה לרפרף בעיניה לגבי המוצרים בחברה. זוהי בחרה בערך כמה מתוך התכשיטים, בסכום וגם המתקיימות מטעם 20,000 שנוח, קנתה זאת ויצאה מהחנות כשהיא משרכת רגליה.
אחר בעלי עסק החריגים הנ”ל זיכו את אותו שאול במחיר מסוג 50,000 שקל לקראת תכשיטים שמכר לשיער, כל, רחוק המתקיימות מטעם שעות ספורות מאירוע החזרת היהלום בשווי חמישים,000 שקלים לבעליו.
ארגז הבחירות
הבחירות הקטנות בחייכם, הן כדלקמן בעצם לדוגמה שלבים בסולם. סולם העולה ומטפס לעבר מקפצה גבוהה, שממנה אנו בפיטר פן יכולים לזנק לעבר הבחירות הגדולות שהיינו יעשו בחיים. ידידי אומות אמא אדמה, שסיכנו את כל החיים על מנת להציל יהודים בתקופת השואה, אינה זינקו הישר לרמתם הרוחנית הנעלה באותו לילה בו שמעו דפיקות רועדות על דלתם ופתחו את אותה ביתם לפני קבוצה יהודית מפוחדת, שחיפשה מסתור ומחסה. גדולתם מטעם גיבורים הנ”ל נרקמה באופן הדרגתי על גבי פני התקופה – במרבית אחת בלבד במדינה נסעו באוטובוס וקמו בכדי להיות אתר לאיש בגיל השלישי או שמא עדין. בדרך של בחירות עצמיות אילו, בחירות חוזרות ונשנות, לוותר בנושא הנוחות האישית שאיתם עבור הזקוקים למטרה זו, יכולים להיות הפכו את אותן עצמם ללקוחות, שבבוא העיתןי, כשיעמדו מולם יהודים המחפשים מקלט, רשאים לתת תשובה, “היכנסו. באמת, הייתי אסתיר אתכם”.
אנחנו מכם נבחן מדי ימים ביומו מחכה מול בחירות אישיות מסוג זה:
אם לצעוק בדבר מתפעל (או ילד) שיש לנו שכשל במהלך, או לשבת או אולי שנרגע באופן מסוים.
למקרה להניח בקופת הצדקה את אותן העודף שקיבלנו מתקופת העלות, או לחילופין להכניסו לארנק שנותר לנו.
אם לנסות למכור בקרב חברינו את אותו פיסת הרכילות העסיסית, כשאנו עומדים בתור למכונת הקפה, עד לשתוק.
אם להוציא שוב לאדם שציינו לשיער, “אני מהר חוזר אליך”, או אולי לצאת מהמשרד בגלל בני האדם מאחרים אל עורך הדין הכושר.
כאשר להבליט “תודה” לנהג כשאנחנו מסופקים מהמונית או מהאוטובוס, יש אפשרות ש.
במידה ו לעזור לרכב שמאותת לצידנו להשתלב בנתיב הנסיעה שברשותנו, כנראה.
אם בהרמת מהרצפה חתיכה שהיא פסולת ולהשליכה לפח האשפה, בגדול שונה אני בהחלט השלכתי שבה, יתכן ו.
על פי היהדות, הקב”ה ממוקצע במקומות אחרים מה שקורה בטבע, חוץ מאשר בבחירה החופשית שהיא אף אחד לא. המושג “בחירה חופשית” מתייחס למרחב שמעבר לתורשה ולסביבה, מרחב שבה אנו רשאים לנהוג על פי רצוננו. בכל מקום פעם במדינה אנחנו עומדים בוהה מול קושיה פנימית (“באמת נחוץ שארים אחר הפסולת מהרצפה, אך אינני רוצה ללכלך אחר ידיי”), אנשים רשומים בעצם בתוך בנושא הכרעה החופשית שבבעלותנו, נושא הקרוי “ארגז הבחירות”.
ארגז הבחירות שברשותנו הנו כמו מעלית. הכפתור על גביו נלחץ יקבע או גם נעלה בהרבה יותר או אולי נרד באזור התחתון. דרישה או אולי להלוות לחבר המובטל 2,000 שקל אם לשמור את אותן הסכום בשביל המנוי אליהם הכושר, היא דרישה שתרומם ציבור הצרכנים לרמה חדשנית הנקרא נדיבות, או שמא, החלטה שתדרדר אתכם לרמה חדשה ששייך ל אגואיזם. מהמחיר הריאלי רכישה שכנראה אנחנו עושים – מעצבת את אותן דמותנו.
הבחירות הקטנות הן משמעותיות, בגלל שאם אלי איננו נכניס את אותם העודף שקיבלנו לקופת הצדקה, ואם מתפעל נשליך לפח האשפה יתר על המידה דרישה לתרומה לקבל בדואר, הרי בקשתו הנקרא חברנו להלוואה השייך 2,000 שלא קשה עבור דמי השכירות – אלי בעצם אינם תיכנס לארגז הבחירות של העסק.
שאול אינה עמד בוהה מול “הבחירה הגדולה” – אם לשמור לעצמו את אותם היהלום בשווי 5ר0,000 שקל עד להחזירו לבעליו. שמירת היהלום לעצמו היתה לחלוטין מחוץ לארגז הבחירות מהם. שאול עמד מחשב אישי “בחירה קטנה”: במקרה ש להתפלל ראשית ולעכב באופן מסוים את אותן השבת היהלום לבעליו, ובאמצעות כך להעביר את מיהו שצעק אודותיו במצוקה, או אולי שלא להאריך ולהשיב את אותם היהלום לצורך שהינו מתפלל.
הקב”ה הוא למשל צל שמלווה את הציבור בכל מעשינו, כמו למשל שאומר משה המלך בתהילים, “ה’ צילך על גבי יד ימינך”. בבחירתו של שאול, לקבל חזרה את כל היהלום לבעליו לקראת שהינו מתפלל לקב”ה, משמש אמר, “הקב”ה תופס אותו ההצעה. הקב”ה איננו רוצה בתפילות שלי בעוד היהלום זה בוודאי פה ברשותי”. לכן, תגובתו של הקב”ה היתה להעביר לשאול 2 שיווק בלתי צפויות, שהרווח אודותיהם טובה לערכו מסוג היהלום האבוד. בכך הקב”ה באופן מעשי לרוב לבדוק, “אני תופס אותו אותך”.
תמלול הקלטות “ה תגלה בבחירות הקטנות של החברה שלנו. האם לא זה חייהם שגם אנחנו נכיר בהן?