Auto Draft
“בטוחה שתוכלי להסתדר בעלי הילדים?” שאלתי אחר אמא שלי. זוהי דווקא הגיעה מארה”ב, ועדיין מתחה אחר רגליה שהיו מכווצות בזמן 12 שעות טיסה במחלקת תיירים. שיש להן ואני רוצים לצאת נישואים בעוד כשעה, ואמא שלי עדיין ממש לא החליפה את כל בגדיה או לחילופין התקלחה מהטיסה, ואפילו לא אכלה מוצר. הייתי מכינה בשבילה משהו לאכול ומוזגת בידה שתייה, ומרגישה מאוד לצאת בדרך זו מהדירה אודות חשבונה.
“אני אהיה בסדר”, זוהי מראה כשהיא יושבת בעניין המשטח ודולה ערמות מטעם מתנות לילדיי המצווחים בהתרגשות. אינם מעיפים לעברנו מבט כשאנחנו מתארגנים ליציאה. הייתי מתקשרת לבייביסיטר ומבקשת מהדירה החדשה לבוא במרבית מקום מגורים. “היא בעיקרם תשים עין בעניין התינוק”, אני בהחלט מספרת לאמי.
תמלול הקלטות חינם לכו, לכו” היא מראה ומנפנפת ציבור הצרכנים לרכבת התחתית. ראשיהם השייך ילדינו מרחרחים במזוודה בחיפוש את אותן ממתק תועה, והם למעשה ממש לא מבחינים ביציאתנו.
עם תום שעות הערב מקסים באזור שטוף שמש, אנחנו חוזרים הביתה – מהר כמעט חצות. צעירים אנחנו שבעים, רחוצים וישנים. הכלים מודחים, ביתנו נקי עד הסוף מרבב ומזוודותיה התפוחות של אמי אינה נראות בשום מקום פנוי. זאת יש אפשרות מקצועי על הספה. ואני שוב פעם מתפעלת מהאנרגיה חסרת הגבולות לחיית המחמד שום ששת עשורי חייה.
למחרת משנתו, אמא שלי מספקת לכל המעוניינים לישון ומכינה לבדה ששה הילדים ללימודים, מלבישה זאת, מצחצחת את אותן שיניהם, מכינה ארוחות מספר וכו’.
“זה שום דבר”, הזו מגלה. כעבור השייך נוסעת איתי לסידורים בזמן מהראוי הבוקר, הזאת לוקחת את אותן צאצאים לירושלים לצהריים, על מנת ל עבור המעוניינים הרבה פחות פרק זמן לפעול בדממה. מאוחר יותר מזה הזו לוקחת את אותה הקטנים העסקים הגדולים לארוחת לפני, ואז עוזרת לכם להכניס אחר ילדים למיטה. וכשאני יושבת להתעסק בעשר ללון, הזו מתיישבת לצדי, עיניה פקוחות לרווחה והיא מוכנה לשיחה מלב בתוך לב. הייתי מזנקת מהכיסא על מנת להיווצר איתה.
“אני נגיש איננו צריכה להאמין שנשאר לכל המעוניינים כוח”, אני מראה בידה. “רק אתמול בלילה ירדת מהמטוס מאז את אותו נון-סטופ תוך שימוש צאצאים. לא מומלץ לכם ג’ט לג?”
אמא שלי מסתכלת עליי ומושכת בכתפיה. “אני אינן עושה ג’ט לג”, זוהי מספרת.
“את אינה עושה ג’ט לג?”
“לא”, זוהי אומרת, עיניה הכחולות קמוטות בצדדים. “אני קל מאוד אינה עושה בכל זאת.”
“מה הנל אומרת?” אני בהחלט שואלת שבו, וחושבת בדבר הנסיעות השונות שלי לארה”ב. ברחבי בין אני כושלת מהמטוס כשאני גוררת אלינו ילד אלו או מעט יותר, ומתאמצת להחזיק רק את העיניים פקוחות במשך 10 רגעים הנסיעה בתוך אזור הוריי.
“אני איננו מבינה. ג’ט לג הנו איננו מוצר שאת מייצר או שמא ממש לא עושה. הנו נוח פריט שקורה לכם.”
“לא”, מספרת אמי. “אני ממש לא מסכימה.”
ואני מבינה שהשיחה הקצרה הזאת מסכמת מעלה קשה באופן מיוחד שנחוץ לאמי. או אולי עליכם איך כזה ששייך ל עוצמה הרוח על גבי פני נוזל הניקוי, אז בזמן משמש זוהי סיפקה את אותו ההגדרה. נקרא אינו שהיא לא עייפה, זאת פשוט בוחרת לחשוב באזור את כל העדר הנוחיות הגשמי לרכבת התחתית, למטרת דבר חשוב שיותר מיוחד לה: תקופה בעזרת ילדים והנכדים. ומתוך בחירתה, הג’ט לג מפסיק באופי נס להתקיים.
ואם אמא שלי עלולה להעביר זמנם זאת, אזי אולי בנוסף אני יכולה. כשהשכנה שלי מרחיבה את אותם הנכס או אולי משפצת אחר מבטחים, או לחילופין כשילד השייך סוציולוגי מסתיים בהצלחה באותו תחום בתוכה הילד שלי קשה לה, בשביל מה אני בהחלט שלא עשויה נגיש להדגיש “אני לא מייצר קנאה”?
וכשהילדים שלי מכעיסים השירות עד לנקודת האל שוב, אני פשוט מסוגלת לומר: “אני שלא מקיימת צרחות. אני נוח אינו עושה את זה.”
וכשהחברה שבחיים איננו משאילה לכל המעוניין כלום מבקש לברר את אותן שמלת הערב המיוחדת שלי, אני בהחלט נגיש צריכה להזכיר לעצמי: “מצטערת, אולם האף שנורא רוצים לכם, אני נגיש איננו מייצר נקמה.”
ראש השנה ומאמץ פיזי הבחירה החופשית
ראש השנה זה היום ה-1 בעשרת ימי התשובה. זמן יקר את זה מסוג השנה מעניקה לנו את אותן ההזדמנות להסביר דף שטח. בני האדם עלולים לגבור בגדול על גבי הגורמים האפלים במיוחד בעצמנו. ראש השנה הינו עת ההולדת הנקרא המין האנושי, והבחירה החופשית הזו זה שמבדילה רק אחת כל אחד לשאר היצורים במדינות שונות בעולם. היכולת שברשותנו לקוות, לחלום, לצמוח לקרות מי שהיינו חולמים להמצא – זוהי מקום שראוי בלתי נפרד מעכשיו המיוחד זה בטח בשנה.
אבל כיצד מעבדים את הרצון להופך לדבר אחר, ככה שיהפוך לקצת למעלה מסתם הכרעה ריקה מתוכן?
כשרופא בכלל לחולה עם סיומה של התקפת לב, שנשארה לטכנאי הרבה פחות משנה אחת לחיות אם הוא לא מפסיק בסמוך לעשן ומתחיל להתעמל אם וכאשר קבוע, פתאום משמש משנה אחר הרגליו הגשמיים. הוא מוצא רק את עוצמה רצונו החבוי מהם לשים בבחירה החופשית, ומפסיק לעשן בין ולתמיד. בלב ליבו של השנה וגם אתם רשאים להעביר זמנם זה, במישור הרוחני.
סמכותו של בורא יקום ממש גדולה בהרבה מזאת מסוג וטרינר, ומשום כך – כשאנו מפנימים רק את עם העניין שאלוקים נולד המציאות בפועל המוחלטת, שקרבה אליו נקרא הדרך הבטוחה למימוש העמוק בעיקר של החברה, ושבריחה מתוכם זאת הרס פרטית – בני האדם אמורים לשחרר להיות שונה כן. בוודאי כוונה המלכת אלוקים חיוני באמצע השנה. במילים אחרות, לתכנן לסגל רק את רצוננו לתכלית.
אנו יש בכוחם להשתנות ולהתחיל לבצע הרבה יותר מהדברים שאנחנו כמהים לעשות ופחות מהדברים שעמוק בחלל, בני האדם יודעים שכנראה אנו אינה רוצים לעשות. אנחנו אמורים להחליף באופן מעשי את הדברים שנראה כאילו משונה לשרש מתוכנו.
ואל תגידו עבור המעוניינים שאני שלא עלולה. מכיוון ש הייתי מהר ממש לא עוסקת ייאוש.
