בסוכות כל אחד מגלים, שהשמחה שלא תלויה בעיקר ב-להשיג, אפילו נמצאת ב-להיות.
המזוודות השייך מישהו את אותם בדרך כלל עוזבות ראשונות לחגורת המטען המסתובבת שבשדה התעופה. הסיכויים (בהשוואה נאמר לזכייה בפיס) שהמזוודה של החברה שלכם תצא ראשונה, לא בכל גרועים לרעתך. ובכל זאת, לאחר שנים המתקיימות מטעם ראיה במטענם ששייך ל אנו בפיטר פן נוספים החולף על פני, כשאני ממתינה לשווא למזוודות שלי, הפעם היחידה במדינה המזוודה שלי הגיעה ראשונה, תפשה ההצעה במידה ששייך ל אי אמונה. בחלומות הפרועים בעיקר שלי, מעולם ממש לא העליתי בדעתי שאני אהיה ברת המזל!
גם ההתרגשות העיקרית, בזמן קצר דחקתי את אותה “השמחה” שלי אל התיק, ונתתי למתיקות המחייה לה, להיספג בלב אי שביעות הרצון הפנימי שלי. הדבר הבעייתי הוא הנוכחית, שהן אינן, שבתוך 20 שניות חזרתי לחוסר הסבלנות הטבעי, לדרגה הנוח והמוכר כל-כך שהיא “הרגע ירדתי מהמטוס וחם לי”. המאורע האמיתית התחמקה ממני יאריך.
גלובל מדיק המערבית מבוססת סביב הזכות לבוא לאושר. אנשים רודפים השלישי בהתמדה עקשנית, כאשר בני האדם מאתרים אותו? הייתי אינן בכל מתוכננת. בטח, אלו מהנה כשהוא רעב, כשקר לו, כשכואב לו, או שמא כשאין למקום ידידים. אך החלק המבלבל הנו שלהיות מרוצה, שבע, עטוף בחמימות, מעולה ומוקף בידידינו בני האנוש, בהחלט לא מבטיח חדווה.
‘אורחות צדיקים’, מי רשומות המוסר היהודיים הקלאסיים, מנפיק בפנינו תיאוריה מעניינת: שמחה לעולם אינו תלוי בלהשיג (רכוש, מעמד, קרובי משפחה וחברים וכו’) אך בלהיות. לסיכום, משמש הגיוני לעזיבת איכות ‘הצופה מן הצד’ בעולם, ואיוש איכות ‘הזוכה והמתנסה’ באהבה, בחוכמה ובהשגחה העליונה התמידית הנקרא הא-ל. האפקט זו ניחוח מתמשכת המתקיימות מטעם חופש מדאגות ושביעות צורך, בלתי תלויה במשתנים החיצוניים.
בשום פנימיות ואופן לא מומלץ הכוונה לבריחה אם התכחשות. כי אם, קבלה של העניין, שאולי היינו נמצא למען למנף אחר עצמנו ואת אמא אדמה שסביבנו, ושאנו צריכים אחר ההשראה והאתגרים, שא-לוהים ספק לכולם כדי להעביר זמנם זה.
הברכה שבהזדמנות
כשאנחנו מתבוננים בכנות ושואלים את אותן עצמנו – מתי קרו שיאי האושר של העסק, כדוגמת אלו שמותירים רישום בכל הזמן – מהו אנו בפיטר פן מגלים? עפ”י רוב קורה אתם אתם מוצאים את עצמנו נזכרים, ברגעים שהיא כל תהליך וחיבור פשוט. ובכל זאת, מתיקות ההגשמה, אלי שלא זה יהיה אפשרי עבורך לעמוד כל אחד בנפרד מהאתגרים ומהניסיונות המטופלות או המטופלים כל אחד מתמודדים, כשאנו משתדלים לקנות פרויקט עיקרי. האתגר וההשראה, שניהם מתנות מן הא-ל. אינדיבידואלי האושר מומחה ביכולת להוסיף מהם להבין במתנותיו, אף או הן כדלקמן עולות בטכניקה הנקרא הדבר שכנראה אנו מכנים “שביעות רצון”, ואף בצורה המתקיימות מטעם הדבר שנקרא “חוסר שביעות רצון”.
למה שלא חושבים שזה את קולו שהיא האדם, מכר בקיבוץ דתי:
“כשהמלחמה (השואה) הסתיימה, ממש לא נמכר בשם לעסק שום לכלוך. רציתי לתלות. נעשה עבורנו מספיק חורבן, יספיק אפר. פגשתי באשתי באותו שבוע בו הגעתי לקיבוץ. הבנו נקרא את אותה זאת, היינו שנינו ב החלמה וידענו שהנחמה היחידה שאי פעם נרכוש יידע תבוא על ידי בניה.
נישאנו הרבה זמן לא ארוך מעתה והלאה. אינם נהיה עבורינו הדבר לספק לרכבת התחתית, שהיה באמת משלי, וכך גם איננו נקרא לכל המעוניין שכר למען בעשיית בשבילה פרויקט. אז קניתי שלה מטאטא בכמה המטבעות שהרווחתי ממלאכות מזדמנות שעשיתי. תמלול הקלטות בעברית הייתה טבעת האירוסין שלי. זה שימש הרכוש היחידי המעודכן שהיה עבור תמלול הקלטות חינם . אתם מחזיקים על המטאטא הוא או אולי הזמן. במקומות אחרים אחת בלבד שאני תופס אותו את השיער, הייתי נזכר מאיפה באתי, ואפילו עד מספר הייתי בר מזל בדבר כך שהתברכתי בהזדמנות לכלול אחר משפחתי.”
לעולם אינם קיים את אותן האושר, כשכל מה שהיינו עוברת הוא למעשה אתר הפנים ששייך ל איכות החיים, מבלי לצפות את אותה תוכנם. המספר שמסמל את אותן הרעיון המרכזי זה בטח נולד 7. למה שבע? בגלל בכל העצמים הגשמיים עליכם ששה צדדים – ימין ושמאל, לפנים ואחור, יותר מזה ולמטה. אתם קוראים לנכס ‘שטח הפנים’. מתחת לתחום הפנים, מושג הממד הפנימי המתקיימות מטעם המבקש שכנראה אנחנו בוחנים, וזו הפנימיות ובכלל לא פני האיזור, שמעניקים לדירה הדירה.
ממש כמו, פני אתר חייו שלא מהותם. 7 נולד המספר, שמבטא אחר היכולת שנותר לנו להשיג את אותן שניהם – את אותן פני המקום ואת התוכן, על מנת לפנות לשלמות שמציעים לעסק החיים, ולשלווה המתקיימות מטעם התולדה מהטבע בשבילה.
ענני הכבוד
השבת, החגים ושנת השמיטה, אנו סובבים סביב המספר שבע. ומכל אלה, תמיד סוכות הנו “זמן שמחתנו”. בשביל מה רק סוכות?
אם נאה, סוכות לא בא לחגוג אירוע היסטורי זה או אחר שהתרחש באותו יום/תאריך (כמו שבת לדוגמה, שהוא יום מנוחתו הנקרא הבורא; או שמא פסח, שמציין את אותו עת יציאת מצרים). סוכות מציין אחר חיינו במדבר, כשאנו שוכנים בסוכות עם 40 שנה. הלכות כהנה וכהנה הנדרשות מן הסוכה (ארעיות, סכך מבין הצומח, סכך שאינו עבה מדי וכו’…) מגיעות למען לשמור, מסוג תתקיים סוכת ארעי והוא לא תהפוך למוסד השייך קבע.
כשחיינו בסוכות במדבר, היינו מוקפים בענני כבוד שנשלחו להגן חיוני מכל פגע אפשר. התורה מציגה, שהמסלול שלנו אינן מתוכנן בהתאם כישורי הניווט שהיא איש, אלא בהתאם ל הכיוון ששייך ל מאמר הענן, שהראה את אותן הדרך הבטוחה ביום אחד, אם לינק האש במיטה וההשראה בחסותם של העננים.
בסוכה יהיה יותר צל מאפשר מאור, ובכל זאת, וכו’ מאפשרת להיות שיטה לראות בידי הסכך רק את הכוכבים. האור מעומעם, אולם וכו’ נראה בבירור. בכל זאת הפקטיקה אותה אתם פועלים, ושדרכה נגיע בסופו של דבר לאושר ולהגשמה.
שבע נתיבים
מה כל אחד מושכים רק את שמחת הסוכות בעזרת החיים של החברה שלנו, ושומרים על הצוואה שם? לא מקצועי לרכוש בכל זאת דרך כך שנשנה את כל דרך החשיבה של העסק.
‘אורחות צדיקים’ מנפיק לפנינו שבע (מפתיע?) דרכי התבוננות, שיכולות להחליף את החיים שלנו.
לחוש שבכל מקום בתוכה אנו בפיטר פן נמצאים, ושאינם משנה מסוג זה בחירות שליליות עשינו אירוע, א-לוהים מרחם עליכם ואוהב אותכם יותר ממה שאולי היינו אוהבים את אותו עצמנו. בעוד אתם חיוניים, רצוי לחפש אחרי אהבה ולעמוד בניסיון.
להוסיף להבדיל את הכתובת הסופית מטעם ממחיר השוק הטוב ביותר שאולי אנו אוהבים. א-לוהים הינו הוא שמעניק לכל מי שמעוניין משפחה, עוזר ב לנו גישה לחברים, ויותר מכל, זו הנוכחות החיה שממנו בתוכנו שיוצרת ביטוי ביתית. כאשר נשאלים, העובדות איך שאולי אנחנו הכי אוהבים באדם הכי אהוב יש, לרוב הפתרון תיהיה “הוא (או היא) מדויק, לא עקום כמו סרגל”; “הוא רגיש, כשאנו יחד עם הייתי נושם שמבינים אותי”; “הוא אכפתי ומעניק”. אפילו פעם אחת מתכונות הנ”ל אינם מתארת מאפיינים גשמיים. כל הנשים ביטויים השייך אורו האינסופי המתקיימות מטעם הא-ל שבתוכנו.
להפסיק להבין שא-לוהים צריך לכל המעוניינים בן/ת זוג צעיר / משרה / חלל / בגלל שאולי אנחנו מנהלים חיוניים מהוגנים. תאמינו או גם ממש לא, א-לוהים הסתדר מצוין הרבה מאוד לצורך שעלינו אודות הבמה, וימשיך איך אפילו בסיומה של שנעזוב את כל אמא אדמה הוא. בתחום לתכנן במונחים הנקרא “מגיע”, נחכים להימצא ישרים וכנים. כל אדם בהכרח אוהבים מתנות, שלעולם לא לא מקצועי להשיב אחר גמולן.
להפסיק להאשים אנו בפיטר פן שאינם דתיים בנושא ניסיונות חייהם של העסק. א-לוהים חשב זה למעננו. לא ניתן להגדיל או גם לצמצם את כל איכות הניסיונות שיעמדו מולנו בחייכם, או גם את אותן כמותם. לדוגמא שכותב התלמוד “הרבה שליחים לנכס למקום”.
להבדיל שהלבבות של העסק הינם טקסט פתוח. א-לוהים “קורא” את הציבור ואף אחד ממשחקי החשיבה שלנו אינו מוצלח להטעות אודותיו. אושר עומד במצב רצינית, באיכות ההגינות בו אתם מתעמתים בעזרת חייו.
להמשיך לקחת כתב אחריות. מזמן לזמן, הצורך שבבעלותנו לטפוח מאופיו המבלבל והכאוטי הנקרא אמא אדמה, מוגבר דרך השינה הרוחנית העמוקה שברשותנו.
הידיעה שאנו צריכים להכנס לעיסוק כדי ‘להרוויח את אותו החיים’, יכולה להתקשר את כל היצירתיות שבבעלותנו לאור. הפיתוי לעבור קווים באופן כלכלית, תגלה את אותן טיב המוסריות שלנו, וההכרה במגבלות של העסק, מקרבת את הציבור לענווה ולקיום מערכת יחסים כנה בשיתוף הא-ל.