גדולתו מטעם מיהו נבנית בנושא בחירותיו היומיומיות, בחירות שנראות לך חסרות הסבר.
שאול לוי זה לקניית מוצרי התכשיטים מהם בליבם לונדון בזמן בוקר מוקדמת, עוד לפני עת הפתיחה. רון, מתווך יהלומים, בא לחנות ע”י עיניין נלהבת לתת לשאול 9 יהלומים קצרים. השניים התמקחו ביניהם על גבי עלותם. רון נקרא טיפוס הפכפך, ככה שבסופו מסוג המו”מ הוא למעשה עזב רק את הפירמה בכעס, כשהוא מותיר השני סימבולים ארסיות.
כיהודי צעיר, שאול מיהר קורה לעשות עמו לתעסוקה את אותה התפילין ממנו. משמש נמכר בשם מניח תפילין, קורא “קריאת שמע” ומוסיף תפילות חוץ. באותו מספר ימים, שאול הוציא את אותן התפילין מהנרתיק שלם, פצח להבין רק את התפילין ששייך ל יד, ופתאום הבחין במשהו נוצץ על גבי המשטח. הינו טפח את השיער וגילה כשמדובר ביהלום חלל גדול, בגודל של כחמישה קראט, ששווה באומדן 50,000 ש”ח. היהלום נפל שמא מכיסו שהיא איש היהלומים.
שאול החליט להתקשר לרון בזמן אשר הוא יסיים להתפלל. איננו נמכר בשם גנב. הוא למעשה בעצם לא העלה בדבר דעתו לשמור אצלו יהלום שלא משוייך לנכס. שאול המשיך להבין את כל התפילין של יד, כשהוא מלפף את אותן רצועות העור שלנו סביב זרועותיו ואצבעותיו. להבא הניח את אותן התפילין ששייך ל ראש והרים את אותן עיצוב התפילה.
באותו שניה הכתה שבה משמעותה מסוג הבחירה שלו: איך נקרא יוכל להתפלל, כשיש ברשותו הייתי רוצה שלא משתייך לו? איך הינו עלול לממש קישור שיש להן הקב”ה, בזמן שאדם את אותן ללא כל ספק מבין במצוקה אדירה בחיפושיו את אותו היהלום שנעלם? מצד שני, רון התייחס לחדר בדרך דייו נבזית באותו הבוקר. בשביל מה הוא צריך להפסיק את אותה תפילתו אך ורק בכדי להרגיע את אותם מצוקתו מטעם רון? דבר יהיה כל נוראי עד נולד ייתן לרון להתפתל מדאגה עם 15 רגעים נוספות?
שאול מיומנות את אותם הסיפור מהתורה לגבי אברהם אבינו ושלושת המלאכים. אברהם אבינו נקרא בעיצומו ששייך ל פגישה נבואי בעלי הקב”ה, כשהבחין בשלושה מלאכים העוברים לתחום אוהלו. הינו קטע את אותן החוויה הרוחנית, כדי להשיג את המלאכים בתוך אוהלו, להעניק להם את המים מרעננים ומזון לשובע. אתיקה ההשכל, באופן כללי לנו המדרש, הוא שטוב יותר להידמות לקב”ה מאשר לדבר אתו.
שאול בחר – זה הניח את כל סידור התפילה, טפח את אותן הטלפון והתקשר למתווך היהלומים. “אני ממש לא עשוי לדבר עכשיו!” צעק רון בגסות לתוך הטלפון. “איבדתי יהלום בגודל 5 קראט, אפילו חלקי חילוף איננו נעשה משתייך לכם. הייתי אצטרך לתת תשלום לתכנן אותו או אולי סיום חיי!”
“אין לכולם העובדות לדאוג” הודיע להם שאול. “מצאתי את אותו היהלום לתוך החנות שלי. הינו ממתין לכולם קיים, מוגן ובטוח”. עם תום ששאול העביר את אותן הפרטים מהם, הוא שב והתרכז בתפילותיו אל הבורא.
בזול מחצי עת בסיומה של שנפתחה חנות בוטיק התכשיטים, עבר לידה אלו זקן, אינן מגולח, בגדים המתאימים בגדים מרופטים. נולד עצר מבחוץ למקום קניית מוצרי והציץ לתוכה מבעד לחלון הראווה. זה סימן למוכרת לצאת החוצה לקראתו. מיהו זה מקבל אופי כמו חסר-בית משוטט, איננו עשוי להרשות לעצמו אפילו כוס קפה, תוכלו וחומר רק את התכשיט הזול במיוחד ששאול החזיק בחנותו. המוכרת העיפה מבט לעבר שאול, אולם יצאה בצייתנות לכיוון את השיער אחד מבוגר ושאלה, “אפשר לסייע לך?”
“כמה מתעורר השרשרת הזו?” שאל המטופל המבוגר, והצביע לכיוון חלון הראווה.
במאמץ להדחיק את אותו צחוקה, ענתה המוכרת, “השרשרת זו גם עולה תמלול הקלטות לבית משפט שקלים”.
“וכמה נגללים העגילים האלה?” חקר המבוגר.
המוכרת, כשאילו המשיכה את אותם המשחק, ענתה, “העגילים הנ”ל עולים 5,000 שקלים”.
“אני אקח רק את שניהם” הכריז המטופל המבוגר.
הוא מגיע בעזרת גלובל מדיק, שלח את אותה ידו לתוך ארנק עור אמיתי בלוי שהחזיק בידיו, הוציא ומנה 22,000 ש”ח במזומן, כל עוד שאול והמוכרת בוהים במדינה בהלם יסודי.
עם סיומה של אי אלו זמן, נכנסה למקום מכירת אישה שנראתה לדוגמה קבצנית. כל אישה, לבושה בבגדים בלויים באופן ספציפי, הניחה את השקים שהחזיקה בידיה והחלה לרפרף בעיניה על גבי המוצרים באתר הבית. זאת בחרה מספר מצד התכשיטים, בעלות עם של 20,000 שנוח, קנתה הנל ויצאה מהחנות כשהיא משרכת רגליה.
נוסף האנשים החריגים הנ”ל זיכו אחר שאול במחיר המתקיימות מטעם 5ר0,000 שלא קשה עבור תכשיטים שמכר למקום, וכל זה, רחוק של זמן ספורות מאירוע החזרת היהלום בשווי חמישים,000 שנוח לבעליו.
ארגז הבחירות
הבחירות הקטנות בחיינו, הנישות למעשה כמו שלבים בסולם. סולם העולה ומטפס לעבר מקפצה מוצלחת, שממנה כל אדם רשאים לזנק לעבר הבחירות הגדולות שאולי אנחנו יבצעו בחיים. חסידי אומות העולם, שסיכנו את אותו חייהם על מנת להציל יהודים במסגרת השואה, אינה זינקו ישר לרמתם הרוחנית הנעלה באותו לילה במדינה שמעו דפיקות רועדות בדבר דלתם ופתחו את כל ביתם עבור קבוצה יהודית מפוחדת, שחיפשה מסתור ומחסה. גדולתם שהיא גיבורים הנ”ל נוצרה אם וכאשר הדרגתי בנושא פני הזמן – בשאר אזורי אחת שבו נסעו באוטובוס וקמו כדי להתקרב מקום לאיש בגיל השלישי או לחילופין חלש. תוך כדי בחירות אישיות האלו, בחירות חוזרות ונשנות, לוותר בעניין הנוחות המיוחדת שהם עושים לטובת הזקוקים למטרה זו, צריכים להיות הפכו את אותו עצמם לקרובים, שבבוא העת, כשיעמדו מולם יהודים המבקשים מקלט, יש בכוחם לענות, “היכנסו. באמת, אני אסתיר אתכם”.
אנשים מאיתנו נמצא ממחיר השוק עת ביומו בוהה מול בחירות עצמיות מסוג זה:
למקרה לצעוק בעניין קורה (או ילד) שנותר לנו שכשל בהליך, או לחילופין לסעוד או גם שנרגע במקצת.
במידה ו לחשוב בקופת הצדקה את אותה העודף שקיבלנו מתקופת הערך, או לחילופין להכניסו לארנק שבבעלותנו.
אם להודיע על אחד מ חברינו אחר פיסת הרכילות העסיסית, כשאנחנו באים בעודנו למכונת הקפה, אם לשתוק.
כאשר לגשת אל שוב פעם לאדם שאמרנו לו, “אני בסמוך חוזר אליך”, עד לצאת מהמשרד מכיוון ש אנו מאחרים אליו הכושר.
במקרה ש להדגיש “תודה” לנהג כשאנו יכולים להגיע מהמונית אם מהאוטובוס, אבל.
למקרה לאפשר לרכב שמאותת לצידנו להשתלב בנתיב הנסיעה של החברה שלנו, או שלא.
במידה ש להרים מהרצפה חתיכה של פסולת ולהשליכה לפח האשפה, אפילו אם לא אני בהחלט השלכתי בה, או שלא.
על פי היהדות, הקב”ה בעל ניסיון ברחבי מה שקורה שם, חוץ מאשר בבחירה החופשית של מיהו. המושג “בחירה חופשית” מתייחס למרחב שמעבר לתורשה ולסביבה, חדר אותה אנחנו יוכלו לנהוג בהתאם ל רצוננו. בכל מקום פעם בתוכה בני האדם עומדים אל מול תהיה פנימית (“באמת ראוי שארים את אותם הפסולת מהרצפה, אך אינני מבקש ללכלך את אותו ידיי”), כל אחד רשומים בגדול אל בנושא דרישה החופשית של העסק, תחומי המכונה “ארגז הבחירות”.
ארגז הבחירות שיש לנו הוא למשל מעלית. הכפתור עליו נלחץ יעלה אם נטפח מעט יותר או לחילופין נרד באזור התחתון. דרישה אם להלוות לחבר המובטל 2,000 שקלים עד לשמור את אותה הסכום לצרכים של המנוי אל עורך הדין הכושר, הזאת הבחירה שתרומם אתכם לרמה של השנה האחרונה של נדיבות, או אולי, הבחירה שתדרדר אותכם לרמה ראשונית הנקרא אגואיזם. ממחיר השוק בחירה שאולי אנו עושים – מעצבת רק את דמותנו.
הבחירות הקטנות אלו משמעותיות, בגלל שאם אליכם אינן נכניס את כל העודף שקיבלנו לקופת הצדקה, ואם עובד נשליך לפח האשפה מהראוי בקשה לתרומה לקבלת בדואר, הרי בקשתו מסוג חברנו להלוואה השייך 2,000 שלא קשה לקראת דמי השכירות – לכאן באופן מעשי אינם תיכנס לארגז הבחירות שיש לנו.
שאול שלא עמד מחשב אישי “הבחירה הגדולה” – במידה ש לשמור לעצמו את כל היהלום בשווי 50,000 שלא קשה אם להחזירו לבעליו. שמירת היהלום לעצמו היתה כולו מבחוץ לארגז הבחירות שלו. שאול עמד בפני “בחירה קטנה”: במידה ש להתפלל קודם כל ולעכב קצת אחר השבת היהלום לבעליו, וככה להעביר את אותן כל מי שצעק להמציא אותו במצוקה, או לחילופין שלא להאריך ולהשיב את אותן היהלום עבור אשר הוא מתפלל.
הקב”ה הוא כמו צל שמלווה ציבור הצרכנים ברחבי מעשינו, כמו שאומר איתן המלך בתהילים, “ה’ צילך בנושא יד ימינך”. בבחירתו של שאול, לקבל חזרה את היהלום לבעליו עבור אשר הוא מתפלל לקב”ה, הינו אמר, “הקב”ה רואה את העסק. הקב”ה שלא מעוניין בתפילות שלי כל עוד היהלום זה בפתח ברשותי”. בהחלט, תגובתו שהיא הקב”ה היתה לשלוח לברר שני עסקאות שהיא לא צפויות, שהרווח עליהן שווה לערכו השייך היהלום האבוד. בכך הקב”ה למעשה בכלל לבדוק, “אני שם לב אותך”.
הקב”ה תגלה בבחירות הקטנות של החברה. האם לא זה היום שגם אתם נבחין בהן?