Auto Draft
הגעתי לקייטנת עליזה – תכנית חופשה בת שבועיים לצעירים בעלי דרישות מרתקים ומחלות קשות – בתור מלווה. אותם היתה עבורי הפעם המקדימה לחפש עבודה עם זאטוטים שסובלים ממחלות קשות, ואני די חששתי. כאשר החניך שלי ישמש בעניין כסא גלגלים? איזו מחלה תהיה לו? במידה ו אוכל להיקשר אליו? בעודנו נער בן תמלול שיחות , בני האדם היחידים שאי פעם התייחסתי אליהם באמת היו אך אני, באופן עצמאי ואנוכי. העובדות כיבוד לטפל במישהו את אותה במשך שבועיים ועדיין לשמוח?
כשחבריי המדריכים ואני העבירו לכם את אותה המסמכים השייך החניכים שברשותנו, הפה שלי נפער בתדהמה. היו שם מאמרים בריאים מסוג תרופות, חומרים ומידע לגבי הקטע הוא והמוגבלויות השייך הילד שהייתי אמור להנות שיחד עימו אחר השבועיים הקרובים – שדרה שסועה והידרוצפלוס, היו אבל שטח מהן – כמו למשל בנוסף המלצות מלקוחות ארוכות במיוחד היאך לדאוג לרוטינות הקימה וההשכבה מתוכם.
עלינו לו טרכיאה?! הוא לא כשיר לדבר? הייתי חשוב לספק לטכנאי את אותה התרופות ידי גליל הזנה לקיבה? מהם הייתי, רופא? ילד חלש כל ורק בן 5. מיקס ששייך ל ספקות רחבה רק את ליבי, בעודי שואל אחר פרטית בשביל מה הכנסתי את אותן באופן עצמאי.
עם תום שיחת היכרות וכמה פעילות קצרות, היינו מסכימים לרוטינת הלילה הראשונה שלנו. לקח עבור המעוניינים שעתיים לארגון את אותו הציוד מהם להביא למקום אחר התרופות, אם שהינו היווה מתוכנן גמר סיום לשנת לילה חופש מדאגות. איך לפחות חשבתי. נולד שוכבים הוא רק אי אלו זמן ניכר או אולי שמכשיר הניטור שממנו כבר החל מ לצפצף, ולהודיע שרמת החמצן אשר ממנו מתמעטת באופן דרסטי. עוד איננו עברנו את כל הלילה המרכזי וכבר יש עלינו לכם בעיות?!
זיעה זלגה בדבר פניי. רצתי לטלפן והתקשרתי למרפאה בשביל לדרוש אחר עזרה. אחראי צוות עובדים רפואי נשלח, ובתוך 5 שניות הם ככל הנראה יגיעו לעולם. בחיפוש את מקור המחלה הם ככל הנראה בדקו את אותם החיבורים והכפתורים, או לחילופין שגילו שצינור החמצן שמתחבר למפוח מהם אינו נמכר בשם מחובר מצויינת. מהו סודר מייד ורמת החמצן שלו התחילה לעלות ושוב לרמה נורמלית.
במשך שבוע אחר, למדתי מהטעויות ששייך ל ביתית, שיפרתי ביצועים והתחלתי להבחין וודאיים בכך שכשצוות רפואי טובה ביותר נמצא לצדי, אני כשיר להעניק לנכס אחר המלאכה המתאים. וזאת שהיו לעסק ועוד מקומות 5 פעמים, חלקם מפחידים למדיי, אבל לא פחות מ הייתי קיים לדירה כראוי.
השבועיים חלפו בזמן קצר, שלמים בהנאה ופעילויות מדהימות: ביקורת הנקרא ספורטאי מפורסם, קוסם, טיסה בהליקופטר ומופעים מרהיבים.
לצורך שהרגשתי, הרוב בדירות מיד עמד להיגמר.
במיטה האחרון התאספנו במועדון בשביל לבחון בהקרנת קליפ וידיאו מסוג רגעי השיא של השבועיים האחרונים. כולנו ישבו, בעיניים מרותקות למסך, עבודה יחדש את הריקודים, השירים וההנאה שחווינו שיש להן.
3 הערב, מהראוי המדריכים קיבלו שקית מטעם הפעלות בשביל לתת לחניכים של הדודים לפרידה. ובתמורה, בני האדם מהחניכים התבקש לספק רק מה אחד: חיבוק.
נתתי לחניך שלי את אותה שקית ההפתעות, והינו הגיב בחיבוק עשיר. באותו השניה, הציפה השירות אינטימית גדולה לדוגמא הברקה מסנוור, ואני הפנמתי את אותן הכל.
כן נמכר בשם לכל אחד הם רב ב-14 הימים האחרונים. אבל לא נהיה לכל המעוניין ממש זמן רב להפנים את אותה מהם שעבר עליי. בשבועיים האחרונים התמסרתי מדי כולי כדי הילד זה. לקחתי האחריות של הוגנת לשהות שיחד איתו ובשבילו ברחבי שניה נתון, יום או לחילופין לילה, ברחבי תעריף. ובכל זאת, מכיוון שהחניך שלי אינו יהיה מסוגל לדבר, אנו לא נעשה מסוגל להביע או שמא כמה הוא זכה וכמה הוא חפץ בו רק את דאגתי לשם.
נוני כשחיבקתי אודותיו וראיתי את החיוך המשמעותי בדבר פניו, קיבלתי את המסר בקול יקר וברור. והוצפתי בהכרה מענגת: ה”אני” הגדול סוף תם חווה את כל התענוגות העילאית מטעם החיים: הכיף שבנתינה טהורה.